גורמים

אלרגיה לחומרי הרדמה


אלרגיה לחומרי הרדמהתגובה אלרגית היא תגובת מערכת החיסון למשהו שאינו מפריע במיוחד לאנשים אחרים. קיים מגוון נרחב של תגובות אלרגיות, הנעות בין תגובות מתונות כגון פריחה בעור, לצורות חמורות יותר המתבטאות בקשיי נשימה. הצורה החמורה והנוראה ביותר של תגובה אלרגית ידועה כאנפילקסיס.


אלרגיה לחומרי הרדמה היא תגובת רגישות יתר לחלבונים של חומרי הרדמה, ולמרבה המזל היא נדירה, ונעה בין אחד לחמשת אלפים עד 25,000 מקרים. ובכל זאת, זוהי בעיה רצינית במיוחד היות והיא עשויה להקשות על הרופא להבחין בסימני האזהרה של התגובות האלרגיות הרגילות, כגון סחרחורות וקוצר נשימה תחת הרדמה. בנוסף, במהלך הליך כירורגי, אדם מקבל מגוון נרחב של חומרי הרדמה ואלחוש.

אם אדם יודע או חושד שיש לו אלרגיה לחומרי הרדמה, עליו ליידע את המנתח והרופא המרדים, כך שניתן יהיה להימנע משימוש בחומרים מסוכנים ולהשתשמש בחומרים חלופיים כדי למנוע תגובות קשות או לשלוט בהן. לפיכך, יש ליידע את הרופא על כל תגובה אלרגית ידועה או אפשרית שהיתה בעבר, כולל אלרגיה לאנטיביוטיקה, לתרופות מסוימות וחומרי מזון.

הגורמים לאלרגיה לחומרי הרדמה

חומרי הרדמה מקומית מכילים שני חומרים פעילים: הרדמה בפועל, לידוקאין ואפינפרין. רוב האנשים הסובלים מתגובה אלרגית, רגישים לחומר ההרדמה עצמו ולא לחומרים משמרים הכלולים בהרדמה מקומית. כל הרדמה מקומית סטנדרטית מכילה נתרן, חומר משמר ההכרחי לשמירת טריות האפינפרין, שכן בדרך אחרת הרכיב EPI מתדרדר במהירות והופך להיות חסר תועלת.

אפינפרין מתווסף להרדמה מקומית מסיבה טובה. הוא גורם לחומר לעבוד יותר, ויותר ביעילות. לדוגמה, חומר ההרדמה המקומית הנפוץ ביותר, לידוקאין, מרדים את האזור למשך שעה או קצת יותר, אך ללא החומר המשמר, הוא מרדים את האזור למשך חמש עד עשר דקות. אפינפרין משמש אף כ"מכווץ כלי דם" ומונע דימום מרקמות רכות.

נטייה לאלרגיה לחומרי הרדמה מלאה

אנשים עם היסטוריה רפואית של אלרגיות, כגון אלרגיות לפריחת עצים, עשבים, קשקשי בעלי חיים, אבק, עובש ותרופות, קדחת השחת, לטקס או חולים באסטמה, נחשבים כרגישים לאלרגיות. הם עשויים להיות רגישים למוצרים וחומרים רבים אותם מכילים חומרי ההרדמה.

לכן, כשהרופא בודק את ההיסטוריה הרפואית, חיוני ביותר לעד כל סוג של אלרגיה, כולל ובמיוחד שאלות המטופל אודות תרופות וחומרים אליהם הוא עשוי להיות רגיש. משנאסף המידע המלא, ניתן לנקוט באמצעי הזהירות המתאימים.

אך גם מטופלים שמעולם לא סבלו מאלרגיות או תגובות אלרגיות בעבר, עשויים לחוות פתאום תגובה אלרגית לכל תרופה, מוצר או חומר. כל אדם עלול לסבול מתגובה אלרגית בכל עת, וזהו הסיכון הכרוך בהרדמה מלאה.

מהם התסמינים של האלרגיה?

בדרך כלל, תגובות אלרגיות חמורות הקודמות להתעלפות או אובדן ההכרה כוללות גירוד עז, אדמומיות ונפיחות באזורים מסוימים בגוף, התפרצות תסמיני עור כולל כוורות, נזלת, עיניים מגרדות, תחושת סחרחורת ולאחכן מכן התעלפות.

תסמינים נוספים כוללים דופק לב מואץ, רעידה חסרת שליטה, זיעה קרה וחוסר יכולת לנשום כראויה, מצב המתבטא בנשימות מהירות או נשימת יתר, המוביל לסחרחורות, תחושת נימול באמצבעות הידיים, הרגליים והשפתיים.

אבחון של אלרגיה לחומרי הרדמה

על מנת לקבוע אבחנה מדויקת של אלרגיה לחומרי הרדמה, הרופא מבצע בדיקות עור באמצעות גירוי מינימלי, בדיקות תת עוריות או בדיקות ברירית האף, המסייעות להבחנת תגובה חיסונית נכונה הנבדלת מתגובה אוטונומית רעילה. סוגי הבדיקות משתנים והמטרה היא לבחון התפתחות תגובות מיידיות.

טיפול ומניעת אלרגיה לחומרי הרדמה.

האלרגיה לחומרי הרדמה כללית או מקומית נוצרת בדרך כלל בגלל החומר המשמר, ושיטת מניעה טובה אחת היא שימוש, במידת האפשר, בחומר הרדמה אחר שאינו מכיל אלרגנים.

אם אדם יודע או חושד שהוא עלול לחוות תגובה אלרגית לחומרי הרדמה, הוא יכול לנקוט במספר צעדים הכוללים התייעצות עם מומחה אלרגיה, שיכול לבדוק בדיוק לאלו חומרים קיימת האלרגיה וקבלת הרדמה ללא אפינפרין. חומרים משמרים צריכים להיבדק בנפרד. אם יתברר שאכן קיימת אלרגיה, האבחון יסייע לקבוע את החומרים המדויקים מהם עלול לסבול המטופל.

בנוסף להתראה אודות האלרגיה בפני הרופא והצוות הרפואי, מטופלים החוששים מפני תגובה אלרגית יכולים לבקש אף זמינות לערכת אפינפרין, וליתר בטחון לענוד צמיד התראת חובש הקובע בבירור את האלרגיה שלהם.