גורמים

אלרגיה לחציל


אלרגיה לחציל אלרגיה לחציל באופן ספציפי מופיעה בתגובה לחומר הנמצא בו, ונקרא גילקוקלואיד. חומר זה הינו מר, והוא מכיל את מרכיב הסולנין אשר מהווה חומר אלרגני עבור רבים מהאנשים (ונמצא גם בירקות כמו תפוח אדמה ועגבנייה).


את החומר האלקילואידי מייצרים הצמחים בכדי להימנע ולמנוע פגיעה מחרקים. האלקלואיד מגרה את מערכת החיסון, כך שהיא פועלת למעשה בפעילות יתר, כנגד עצמה, וגורמת לאלרגיה המתבטאת בדרכים ובמערכות גוף שונות. ישנם הטוענים כי האלרגיה ופעילות מערכת החיסון כנגד האלקילואידים לאורך זמן עלולה להזיק לפרקים בגוף.

מערכת העיכול של ילדים, מגיבה למזונות ממשפחת הסולניים ואחרים (מוצרי חלב, ביצים, חיטה ועוד) כאלרגניים וכמרכיבים אשר מחייבים את פעילות מערכת החיסון כנגדם. אולם חומרת האלרגיה או הרגישות משתנה מילד לילד, ומאדם לאדם. לפעמים, אלרגיות אלו אינן מולדות, אלא נרכשות במהלך השנים. כך, פעמים רבות, אדם באמצע שנותיו, מגלה להפתעתו כי הוא אלרגי לחצילים.

תסמינים וסיכונים

תסמיני האלרגיה יכולים להיות קלים כמו אדמומיות מקומית וגרד, ועד כדי תסמינים הדומים לשאר האלרגיות הנגרמות ממזון כמו קוצר נשימה ופריחה. ישנם אנשים רבים גם המרגישים כאבי בטן, בחילות והקאות, שלשולים וחולשה. תסמינים אלה הולכים ומחריפים, בדרך כלל, בחשיפות חוזרות ונשנות לחציל.

עם זאת, יש האומרים כי אלרגיה או רגישות קלה לחצילים, מתבטאת יותר אצל ילדים, והולכת ונעלמת עם השנים, עד כדי ביטולה באופן מוחלט. בדרך כלל אלרגיה לחצילים תהיה משולבת עם אלרגיה למאכלים או מוצרי מזון נוספים, כמו שומשום, דגים, אפרסקים ועוד.

לא ידוע על סיכון ממשי מאלרגיה לחצילים, אולם בדומה לאלרגיות מזון אחרות, יש לנסות להימנע ככל האפשר מחשיפה למזון זה, מחשש להחמרת התסמינים. יש הטוענים כי שפעול יתר של מערכת החיסון עלול לגרום לדלקת פרקים, כדוגמת ראומטיד ארטריטיס, אולם עובדה זו לא נקבעה על בסיס מספיק מחקרים קליניים.

במקרה של חשיפה לחציל, כאשר הוא כבר ידוע כגורם אלרגני, יש לפנות לטיפול מידי, על פי הוראות הרופא הקודמות, במיוחד כאשר הוא גורם לקוצר נשימה ובצקות שונות. כך, גם בכל מקרה של היסוס ובעיה, יש לפנות לרופא המשפחה על מנת לברר את גורם האלרגיה ואת עצם קיומה.

טיפול ואיך אפשר להימנע

הטיפול הניתן במקרים של אלרגיה לחציל ניתן על פי דרגת החומרה של האלרגיה. במידה ויש כאבי בטן חריפים או התנפחות, או תופעות חמורות יותר, הטיפול ייעשה באמצעות משככי כאבים וסטרואידים.

במקרים קלים יותר של רגישות, לפעמים לא תינקט כל פעולה. כאמור, כאשר ידועה אלרגיה למזונות נוספים, לרוב יידע הילד או המטופל על הפעילויות שיש לנקוט, ויחזיק ברשותו את כל המזרקים והתרופות אשר הוא חייב להשתמש בהם, בכדי למנוע נזק או תגובה חמורה.

כמו כן, מכיוון שאלרגיה לחציל עלולה להיות משולבת עם אלרגיה לסוגי מזונות אחרים, יש צורך בבדיקת אבחון עורי, על מנת לגלות אלרגיה זו. עם זאת, פעמים רבות, כאשר ידוע על קיומה של אלרגיה לחציל במשפחה, ישנה סבירות גבוהה כי היא תתגלה גם בקרב ילדי המשפחה וקרובי משפחה נוספים.

ההמלצה היא שלפני הגשת חציל לילד כמזון טעימות חדש, יש לנסות לתת לו לטעום חלק קטן ממנו, על מנת לראות את תגובתו. מעבר לכך, יש לאחר את טעימת הירק ככל האפשר, על מנת לא לגרות אלרגיה אם היא קיימת. מעבר לכך, יש לברר האם האלרגיה או הרגישות אינה נגרמת ממקור זיהומי כימי או אחר, אשר קיים על החציל (כדוגמת חומר משמר למשל).