גורמים

אלרגיה לעקיצת דבורים


אלרגיה לעקיצות דבורים עלולה להוות סכנת חיים. עקיצות הדבורים כואבות לכלל האוכלוסייה, אולם על פי הסטטיסטיקה, כ 1%-3% מהאנשים עלולים למות מחדירת ארס זה לגופם והתפתחות נוגדנים כנגדו.


האלרגיה לעקיצת דבורים יכולה להופיע בכל גיל ולאחר שנים של חשיפה לדבורים.

הסיכון הגדול הכרוך באלרגיה זו היא התפתחותה המהירה והפתאומיות בה היא מופיעה. סיבות הרגישות באלרגיה לעקיצות דבורים אינן ידועות, אם כי אלרגיה זו לא נחשבת לאלרגיה גנטית או משפחתית.

מקור האלרגיה לדבורים היא ברגישות הגוף ובהתפתחות תנגודת לאחד מחלבוני הארס. בדרך כלל אנשים אשר מפתחים תגובה מערכתית קשה לעקיצה הראשונה, יאובחנו ויטופלו, מכיוון שסיכוייהם לתגובה זו בעקיצה חוזרת, גדולים.

לעומתם, נדיר שאנשים אשר פיתחו תגובה מקומית, יגיבו בצורה חריפה בעקיצה החוזרת. שיקולים אלה יילקחו בחשבון כאשר חושבים על טיפול אימונולוגי או חיסוני. עם זאת, ללא טיפול, התגובה תלך ותחמיר עם כל חשיפה. אבחון אלרגיה לדבורים ייעשה, בדומה לשאר האלרגיות, באמצעות תבחין עור.

אלרגיה דומה לאלרגיה זו היא אלרגיה לעקיצת דבור או אלרגיה לעקיצת צרעה. עקיצה נוספת שעלולה לגרום לתגובה אלרגית הינה עקיצה של עכביש.

אלרגיה לדבורים – תסמינים

תסמינים של אלרגיה לדבורים קורים באופן מיידי בעת החשיפה לאלרגן או לאחר מספר שעות. תסמינים אלה כוללים אדמומיות ופריחה מפושטת, נפיחות באזור העקיצה בפרט, ובפנים בכלל. נפיחות זו כוללת את אברי הנשימה וגורמת לקוצר נשימה קיצוני. במקרה של חוסר טיפול, תתפשט נפיחות זו עד כדי מחנק ועילפון ותגרום בסופו של דבר לשוק אנפילקטי, קריסת מערכות כוללת ומוות.

הטיפול בתסמינים הראשוניים חייב להיות באופן מיידי ומהיר. בדרך כלל הם יופיעו מספר דקות ועד שעה מרגע החשיפה. תסמינים נוספים אשר יכולים להופיע הם שיעול, צרידות, חרדה ולחץ דם נמוך, דמעת בעיניים, גרד חזק והרגשת חולשה. על מנת לתת סיוע מיידי, יש להוציא את עוקץ הדבורה מהעור, אולם לא על ידי לחיצתו אלא על ידי גירודו, בעזרת כרטיס אשראי או חפץ דומה לו.

טיפול

הטיפול האופטימלי הראשוני הוא ניסיון להימנע מעקיצות הדבורים בכלל. ההמלצה היא ללבוש בגדים ארוכים, לא בצבעי פסטל, ללא קרמים או בשמים אשר מושכים חרקים והגנה באמצעות נעליים גבוהות.

אנשים אשר ידועים באלרגיה זו, מצוידים מבעוד מועד במזרק אדרנלין. השימוש בו ייעשה בעת החשיפה לעקיצות דבורים. עם זאת, כאשר מופיעים התסמינים הראשונים, חייב האלרגי לפנות לטיפול רפואי דחוף. בסך הכול מקרי המוות הם נדירים, אולם מחייבים התייחסות מיוחדת.

טיפול אשר נמצא יעיל במקרים מסוימים הוא טיפול חיסוני- אימנותרפי אשר משרה מצב של דה-סנטיזציה. באמצעות הזרקת מינון הולך ועולה של האלרגן, הגוף מסתגל ומייצר עמידות כנגד הארס שבעקיצת הדבורה. חיסון נגד אלרגיה זו הוא טיפול שנמשך כשלושה עד ארבעה חודשים וכולל מספר זריקות פעם בשבוע.

כמו כן, רצוי לחזור על הזריקה פעם בחודש למשך ארבע שנים. הטיפול נעשה באופן מבוקר ותחת השגחה וניטור עקבי. לאחר טיפול זה, בעת עקיצת דבורה, תתפתח לרוב, תגובת פריחה קלה אשר יכלה לעבור גם ללא טיפול.

איך להימנע מעקיצת דבורים?

הימנעות היא לא תמיד אפשרית, אולם כדאי לנקוט בכמה שיותר אמצעי הגנה כאשר ידועה אלרגיה. למשל אכילה בחיק הטבע חייבת להיעשות כאשר קופסאות האוכל סגורות ונקיות. יש להתרחק ממקומות פיקניק ליד פחי אוכל או כוורות. כאשר נתקלים בדבורה, אסור שהתנועות תהיינה חדות ומפחידות, על אף החרדה המשתלטת. ההמלצה היא ללכת בזהירות אחורה עד שהדבורה מאבדת עניין.

טיולים או מגורים באזורים כפריים, יכולים אף הם להוות מקור סיכון, כמו גם טיולים בבגדים זוהרים או פרחוניים. בטיולים, כדאי להקפיד על בגדים בצבעים ניטרליים ולא בולטים בעלי שרוולים ארוכים וללא ריח מיוחד.