גורמים

אלרגיה לפול


אלרגיה לפול הינה אלרגיה נפוצה מאד בקרב עדות שונות יהודיות, במיוחד מבין העדות הכורדיות והעיראקיות. היא נובעת משינוי גנטי, חסר אנזימתי הקרוי G6PD. שינוי גנטי זה אינו מאפשר את ייצור האנזים G6PD.


בחסר אנזימתי זה, חלק מתאי הדם האדומים נעשים רגישים לחומרים מסוימים, ובכלל זה לפול. מלבד אלרגיה לפול, אנשים אלה יצטרכו להימנע מנטילה של תרופות מסוימות המכילות "סולפה".

שינוי זה מועבר באופן תורשתי על ידי כרומוזום המין X, ולכן נשים הינן נשאיות של חסר זה ולא מבטאות אותו, בעוד שהגברים יבטאו את המחלה.

כאשר ידוע סיפור משפחתי לאלרגיה לפול, על התינוק הנולד לעבור בדיקות אבחון לאלרגיה זו, כך שבדרך כלל היא לא תאובחן באופן מקרי או פתאומי. על פי הסטטיסטיקה, כיום סובלים מאלרגיה לפול כ-400 מיליון איש בעולם. בדרך כלל, חסר זה לא מפריע למהלך החיים התקין, כל עוד מקפידים על האיסורים והמגבלות.

מהו אנזים G6PD?

אנזים זה חיוני להגנה על התאים האדומים מפני נזקי חמצון. באלרגיה לפול, לא מיוצר אנזים זה, ולכן האדם עלול להיחשף לזיהום כתוצאה משימוש בתרופות מסוימות או אכילת פול, אשר יהרוס את תאי הדם האדומים.

במצב של פירוק מהיר של תאי הדם, האדם יסבול בתחילה מאנמיה. אנמיה זו מובדלת מאנמיה על רקע אחר, על פי סיפור המקרה. הנזק אשר נגרם לכדורית האדומה מתבטא בקריסת הכדורית ושינוי המבנה.

מחלה זו נתגלתה במקרה, כאשר נראה כי אנשים אשר נטלו תרופה כנגד מלריה סבלו מתופעה זו של אנמיה המוליטית. כאשר חקרו את התופעה (בשנות ה-50 של המאה הקודמת), גילו את החסר האנזימתי של כדוריות הדם האדומות. כיום היא קיימת במיוחד אצל אוכלוסיות אפרו אמריקאיות, ואצל בני העדה הכורדית, היהודים ושאינם יהודים. חסר זה יכול להתבטא בממוצע אצל 50% מבני עדה זו.

אלרגיה לפול – תסמינים

האלרגיה פול נחשבת כמסכנת חיים. בזמן אכילת פול, הכימיקלים הנמצאים בו עלולים לגרום להמוליזה של תאי הדם האדומים ולאנמיה, ובמקרים קיצוניים של אכילה או חשיפה לכמויות גדולות של פול או דומיו, יהיה פירוק מהיר של כדוריות הדם האדומות. פירוק זה יגרום לשחרור ההמוגלובין אל נוזל הפלזמה שעלול לגרום למוות.

כאשר תאי הדם האדומים נהרסים, התסמינים יהיו על רקע הפגיעה בהמוגלובין והשפעתו על הכליות. ההמוגלובין, הנמצא בסרום נהפך לבילירובין, אשר בכמויות רבות שוקע ברקמות העור ובלחמיות העיניים וגורם לצהבת המוליטית, חיוורון, שתן כהה הנובע מהפרשת ההמוגלובין בשתן, כאבי בטן וגב עקב מעבר ההמוגלובין דרך הכליות, עייפות קיצונית וקוצר נשימה אשר נגרם מחוסר אספקת חמצן.

טיפול באלרגיה

בדומה לאלרגיות מזון אחרות, רצוי להימנע מאכילת מזונות אשר לא ידוע עצם טיבם או אופן הכנתם, כמו במקרה של אכילה במסעדות או במקומות זרים אחרים. כדאי ורצוי לשאול על הרכב הארוחה ומה היא מכילה טרם אכילתה.

במקרה של אכילת פול או חשד, הטיפול חייב להיות מיידי ומהיר. ללא טיפול באלרגיה, התגובה יכולה להיות חריפה, מהירה ומסוכנת מאד. הטיפול המיידי ניתן בבית החולים, שם מאושפז החולה למעקב אחר רמות ההמוגלובין ותפקוד הכליות. במקרה הצורך, יקבל החולה עירויי דם להעלאת ספירות ההמוגלובין.

כמו כן, מכיוון שרשימת התרופות האסורות היא ארוכה מאד, חשוב ליידע את הרופא המטפל על קיום אלרגיה זו, בכדי לנסות למנוע את ההשפעה המסוכנת והשלכות הטיפול. שמות התרופות משתנים מדי פעם, כך שהאדם החולה חייב לדעת בוודאות את תכולת התרופה. בכל טיפול רפואי אחר, כולל טיפול שיניים, מתן חיסון או זריקה, יש ליידע את הרופא המטפל על חסר אנזימתי זה.