תסמינים

אסטמה


אסטמה, או בעברית "קצרת", היא אחת ממחלות דרכי הנשימה הכרוניות הנפוצות בילדים, ומתאפיינת בעיקר על ידי התקפים הגורמים קשיי נשימה חמורים, צפצופים וחרחורים.


מחלת האסטמה היא מחלה אוטואימונית, שנגרמת על ידי היצרות הסמפונות שגורמות להפחתה באספקת האוויר לריאות וקושי בנשימה.

במקרים רבים סימני האסטמה חולפים בגילאים המאוחרים, כאשר הריאות מתפתחות, וההתקפים נפסקים.

התקף אסטמה

התקף האסטמה מתחיל כאשר מתבצע גירוי במערכת הנשימה המוביל לתגובה אוטואימונית שגורמת לכיווץ הסימפונות ולהתקף האסטמה.

האלרגן שגורם להתקף הקשה יכול להגיע מהסביבה, כתוצאה מלחץ ממושך או ממקור לא ידוע, וגורם לשינויים שונים המובילים לתהליך דלקתי מהיר ביותר ובלתי נשלט שגורם להפרשת ריר רבה ולהיצרות דרכי הנשימה.

במקרים קשים, דרכי הנשימה עלולות להיחסם באופן מלא וללא טיפול מהיר לגרום לנזקים בלתי הפיכים ואף למוות.

בניגוד למה שחושבים, במקרים רבים תחילת ההתקף אינה נגרמת באופן מיידי, אלא מדובר בתהליך שנמשך מספר ימים שבסופם מתרחש ההתקף. חולי אסטמה המנוסים בהתקפים, יכולים לזהות את הסימנים המקדימים להתקף ולדעת להיזהר ולהיערך מראש.

הגורמים לאסטמה

קיימים מספר גורמים העלולים להוביל להתפתחות התקף אסמתי. גורמים אלה "עוזרים" להתקף להתעורר, במידה והאדם אכן סובל מאסטמה. לדוגמא, זיהומי מערכת הנשימה הנגרמים באופן שגרתי וגורמים לנזלת והצטננות, עלולים להוביל אצל חולי אסטמה להתפתחות התקפים רבים.

בנוסף, חשיפה לאלרגנים כמו במקרים של אלרגיה לאלכוהול, אלרגיה לקרדית האבק ואלרגיה ליוד, עלולים להגביר את שכיחות התקפי האסטמה ואת חומרתם. חשיפה לעשן סיגריות, זיהום אוויר או חומרים כימיים אחרים עלולים גם כן להגביר את הסיכון להתפתחות התקפי אסטמה.

מלבד הגורמים החיצוניים, גם לחץ נפשי (כמו לדוגמא ילד החווה משבר בבית) עלול גם כן להגביר את הסיכון להתקפים. חשוב לציין בפני הרופא את נושא האסטמה לפני נטילת תרופות חדשות. שימוש בתרופות לא מתאימות, ואפילו במשככי כאבים עלול להגביר את הסיכון להתקפים.

אבחון אסטמה

באופן כללי, אסטמה מאובחנת על פי הופעת הסימפטומים וההיסטוריה הרפואית של החולה. אבחון אסטמה אינו פשוט, במיוחד מפני שבדרך כלל מדובר בילדים קטנים. במהלך נסיונות האבחון, מנסה רופא הילדים להבין את מהות ההתקפים ואת מקורם ועל פי זה יכול לאבחן אסטמה. כאמור, אדם הסובל מהתקפים של קוצר נשימה המלווים בצפצופים וחרחורים כנראה שיאובחן כסובל מאסטמה.

מלבד  ההגעה לאבחנה הנכונה, מבצעים גם בדיקות נוספות לתפקודי ריאה שתפקידן לעמוד על מצב הריאות ועל השפעת האסטמה על התפקוד היום יומי.

טיפול באסטמה

הטיפול במחלת האסטמה מתמקד בהבנת הגורמים למחלה ומתן תרופות למניעת הסימפטומים. ראשית, על הרופא והחולה להבין מהם הגורמים להתפתחות ההתקפים: האם קיים אלרגן מסויים, האם הגורם הוא לחץ נפשי וכו', ועל פי זה לדעת כיצד ניתן להימנע מההתקפים האלה.

לאחר מכן, משתמשים בדרך כלל במשאפים שמכילים תרופה, שתפקידה להרחיב את הסימפונות ולהפסיק את התגובה האוטואימונית. בדרך כלל משתמשים בתרופה הנקראת ונטולין או סאלבוטמול שפועלת במנגנון של הפעלת קולטנים הנקראים בטא 2. הפעלת הקולטנים האלה גוררת את הרחבת הסימפונות והקלה על הנשימה. תרופות נוספות המיועדת לחולי אסטמה הן: אבמיס הניתנת באמצעות תרסיס, סינגולייר ובריקלין.

השימוש במשאף נעשה בזמן ההתקף או לפניו, ומשפיע עד 6 שעות מרגע השאיפה. כמו כן, במקרים בהם מזהים החולים את הסימנים המקדימים להתקף, ניתן לנטול את התרופה באמצעות אינהלציה ובכך להכין את הגוף להתקף.

כמו כן, בחלק מהמשאפים מכניסים גם סטרואידים שתפקידם להקטין את הפעילות האוטואימונית ובכך לעזור למניעת ההתקפים. במידה והטיפול לא מצליח להתגבר על הסימפטומים, והחולה סובל מהתקפים לפחות 3 פעמים בשבוע, ניתן להשתמש בתרופות מתקדמות יותר כמו אנטי כולינרגים להורדת כמות הליחה ובמקביל להגדיל את רמת השימוש בסטרואידים ובתרופות אנטי דלקתיות.

גם הרפואה המשלימה מציעה טיפולים אלטרנטיביים באסטמה. בין הטיפולים המוצעים לסובלים מאסטמה: הומאופתיה, חדר מלח, צמחי מרפא ועוד.

ניתן לסכם שבעזרת הבנת הסימנים המקדימים ושימוש תדיר בתרופות, ניתן לשלוט בצורה מצויינת במחלת האסטמה, ולאפשר לסובלים ממנה אורח חיים נורמלי לחלוטין.