יש אנשים שמוכנים להישבע כי אחת ההמצאות החשובות ביותר של דורנו היא הדאודורנט. דעה זו, גם אם נשמעת מעט מוקצנת, היא בהחלט סבירה, במיוחד אם מתחשבים באקלים הים תיכוני בו אנו חיים שנראה שמתחמם משנה לשנה.
תפקידה של הזיעה הוא לעזור לקרר את גופנו, תפקיד זה הוא חשוב מאין כמוהו ועוזר לשמור על טמפרטורת גוף יציבה על אף שינויים שחלים בטמפרטורת הסביבה. הזיעה, כאשר היא יוצאת מהגוף, היא נוזל חסר ריח. חיידקים אוהבים מאוד להתיישב בזיעה, והפעילות שלהם היא זו שגורמת לזיעה להסריח.
הדאודורנט מגיע במספר צורות, הנפוצות שבהן הן: סטיק, רול-און, ספריי ומשחות. אפשר לחלק את הדאודורנטים הנמצאים בשימוש היום לשתי קבוצות עיקריות: דאודורנטים בעלי ריח שרק מסווים את ריח הזיעה, ודאודורנטים המכילים מרכיבים שחוסמים את בלוטות הזיעה ומונעים או מפחיתים את ההזעה עצמה- אלה נקראים "אנטי פרספירנטים".
ניתן בהחלט לומר כי שימוש בדאודורנט הפך לחלק רגיל משגרת יומנו, אולם יש אנשים שלא רק שלא רואים בדאודורנט יתרון, אלא אפילו רואים בו חיסרון. אלו הם אותם אנשים הסובלים מאלרגיה לדאודורנט.
כיצד נוצרת אלרגיה?
אלרגיה מתרחשת בעקבות הפעלה בלתי מתוכננת של מערכת החיסון בתגובה לחומרים שאינם אמורים באופן תקין לעורר תגובה שלה. מערכת החיסון נועדה לפעול כאשר על גופנו קיים איום כלשהו. איום זה יכול להיות חיידק, וירוס או גוף זר.
במקרים מסוימים, מערכת החיסון מחליטה להגיב כנגד חומרים שאינם מהווים עבורנו סכנה, כמו למשל כנגד חומרים המשמשים מרכיבים בדאודורנט. הגוף מגיב על ידי שחרור של חומרים שגורמים לתגובה דלקתית מקומית במקום בו נמצא החומר מעורר האלרגיה.
מרכיבי הדאודורנט ותסמיני האלרגיה
הדאודורנטים מכילים חומרים הפועלים כנגד חיידקים. חומרים אלה משמידים את החיידקים באזור בית השחי ובנוסף, רוב הדאודורנטים מכילים חומרי בושם וריח שנועדו לכסות על ריחות לא נעימים. אנטי פרספירנטים מכילים על-פי רוב אלומיניום שהוא חומר שמפחית את ייצור הזיעה בבלוטות הזיעה.
הביטוי של אלרגיה לדאודורנט ואנטי פרספירנטים הוא על פי רוב מקומי, ומופיע רק באתר המריחה שהוא בדרך-כלל בית השחי. הביטוי הנפוץ ביותר של צורת אלרגיה זו הוא פריחה מקומית שהיא אדומה, מורמת מהעור ומגרדת. הפריחה יכולה לעיתים להידרדר למצב של שלפוחיות בעור ולהוביל לקילופו.
מרבית האלרגיות הן תגובה של הגוף לאלומיניום או לחומרי הבושם שנמצאים בדאודורנט ובאנטי פרספירנטים. כ- 4% מהאוכלוסייה הכללית הם אלרגיים לחומרי בושם באופן כללי. אותם אנשים יתקשו למצוא מוצרי קוסמטיקה המתאימים להם כי מרביתם מכילים בישום כזה או אחר. ישנם מוצרי קוסמטיקה המוגדרים כ"היפו-אלרגניים" ושווה לנסות אותם ולראות מה התגובה של הגוף אליהם.
אבחון וטיפול באלרגיה לדאודורנט
אלרגיה לדאודורנט תופיע לרוב לאחר מספר שימושים במוצר ולא לאחר השימוש הראשון. אם הופיעה לכם פריחה בבית השחי, נסו להיזכר האם החלפתם דאודורנט לאחרונה. ישנה אפשרות לבצע תבחין עורי ולבדוק, על ידי מדבקה עם כמות קטנה של דאודורנט, האם מתרחשת תגובה גם באזורים אחרים בגוף. ערכות בדיקה עצמית שכאלה נמכרות בארה"ב.
הישראלי המצוי יצטרך לפנות לרופא העור שלו ולנסות לברר יחד איתו האם קיימת אלרגיה ולאשש שמקורה הוא באמת בדאודורנט. הטיפול עד שהאלרגיה תחלוף הוא במשחות המכילות קורטיקוסטרואידים, ולפעמים סטרואידים בכדורים.
לאחר שאבחנו אלרגיה לדאודורנט, חשוב לנסות ולהבין מהו המרכיב אליו אנחנו אלרגיים. מומלץ להימנע משימוש בדאודורנט למשך מספר ימים עד שהפריחה האלרגית חולפת. לאחר מכן, אפשר לנסות להשתמש בדאודורנט היפו אלרגני או כזה שלא מכיל אלומיניום במשך מספר ימים, ולראות כיצד העור מגיב.