אלרגיה ליוד נכללת במסגרת של אלרגיה לתרופות. בדרך כלל אלרגיה זו מתבטאת ברגישות לאחד או יותר מהחלבונים המצויים בתרכובת.
לרוב, האלרגיה תופיע אצל מספר קטן של אנשים, ולאחר חשיפה לחומר האלרגני. בעת החשיפה, התגובה האלרגית מתפתחת באופן מהיר, בלתי צפוי ומידי.
אבחון אלרגיה ליוד הוא לפעמים מאד קשה ומסובך, מכיוון שאין בדיקות מקדימות אשר יכולות לאבחן את האלרגיים ליוד.
לאחר בדיקות ומחקרים, נמצא כי היוד עצמו אינו גורם לאלרגיה. תופעות הלוואי והסימנים אשר קשורים ליוד כחומר ניגוד, קשורים כנראה לצמיגות חומרים אלו, בעיקר כאשר הם מוזרקים באופן ישיר לאדם. כאשר היוד מוזרק כחומר ניגוד, תפקידו הוא לצבוע את האיברים ולשפר את תוצאות הניתוח של הבדיקה.
היוד מדגיש את ההבדל בין רקמות בריאות לחולות וצובע את כלי הדם. אלרגיה זו ותסמיניה הופחתו בשנים האחרונות, מאז שנעשה שימוש בחומרי ניגוד אחרים, לא יוניים, בעלי אוסמולריות נמוכה.
אלרגיה ליוד – תסמינים
האלרגיה לרוב תתבטא בנגעים עוריים, כדוגמת פריחה וגרד, נפיחות בלוע ובדרכי הנשימה אשר יובילו לחרחורים, צפצופי נשימה וסימנים הדומים לאסטמה.
תסמינים אלה יכולים להיות קלים מאד, אך קיימת סבירות להחמרת התסמינים עד כדי אובדן הכרה ועד מוות. על פי הסטטיסטיקה, מוות משוק אנפילקטי, עלול להתרחש במקרה אחד מתוך 10,000 אנשים אשר אלרגיים לתרופות.
במכונים השונים, לפני בדיקת CT, נהוג לתת לכולם חומר ניגוד יודי, מלבד במקרים חריגים. לכן הסיכוי לסבול מכל אחת מתופעות הלוואי האלה, גבוה. אמצעי ההגנה ישמשו לאותם אנשים הנמצאים בקבוצת סיכון לפיתוח אלרגיה בדרגת חומרה מסוכנת, כמו למשל חולי אסטמה. בדרך כלל, אלרגיה לתרופות ובכללן יוד, ידועות יותר אצל חולי אסטמה, כמו גם אצל נשים.
השימושים ביוד
כיום, נהוג קצת לפקפק בדבר האלרגיה ליוד, וזאת עקב סמיכות התופעות הנחשבות כאלרגיה או תופעות לוואי של הטיפול עצמו. פעמים רבות, אלרגיה ליוד אשר נעשה בו שימוש לסוג טיפול אחד, לא ישליך על האלרגיה לסוג טיפול אחר אשר עושה שימוש ביוד.
ברפואה המערבית, משתמשים ביוד כמרכיב בחומרי הניגוד בצילומי רנטגן. נעשה שימוש ביוד שהינו יוד רדיואקטיבי, במקרים בהם יש צורך לטפל בבלוטת התריס. התברר כי גם אנשים אשר אלרגיים ליוד כחומר ניגוד, יכולים לעבור טיפול הכולל יוד בבלוטת התריס.
יוד, אשר משמש כחומר חיטוי, נדיר יותר לאלרגיה ולכן לא נמצא קשר בין הרגישות המתפתחת ליוד כחומר ניגוד ובין היותו חומר חיטוי. כמו כן, אנשים אשר מחשיבים עצמם כאלרגיים ליוד, ימנעו פעמים רבת ממזונות עשירים ביוד, כדוגמת דגים ופירות ים. תחליפים רבים (כמו שתיית בריום בבדיקות CT, המיועד לבטן ולאגן) או הכנה מקדימה לבדיקות יכולה להפחית מתסמיני אלרגיה זו.
טיפול באלרגיה ליוד
בין אם קיימת רגישות ליוד כחומר ניגוד, ובין אם לאו, ישנם כמה צעדים אשר רצוי וכדאי לבצעם לפני ביצוע הדמיות אשר כוללות חומר ניגוד. צעדים אלה כוללים: מתן נוזלים ואפשרויות שתייה לפני הבדיקה וגם במהלכה, פרדינזון לפני הזרקת חומר הניגוד במספר מנות, פנרגן לשריר לפני הזרקת החומר, והידרוקורטיזון לווריד כל מספר שעות. את הטיפול המקדים נהוג לתת כ-12 שעות לפני ההכנה כולה.
מעבר לכך, במקרים של רגישות והתבטאות תסמינים קלים לאחר הבדיקה, ההמלצה תהיה לחכות עד שהחומר יתפנה מהגוף. תסמינים אלה יעברו לאחר כמה שעות. כמו כן, על האדם להיות מודע לרגישות זו, ובעת הצורך, בבדיקה הבאה, לדווח על כך לרופא האחראי ולשאול בדבר הטיפולים המקדימים על מנת לוודא את בטיחות התהליך כולו.