קונדום הוא אמצעי המשמש גברים במהלך קיום יחסי מין כמחסום פיזי למניעת הריון והתפשטות מחלת אשר מועברות באמצעות מגע מיני. הוא "מולבש" על הפין הזקוף על מנת לחסום את הזרע מלחדור אל גוף בת הזוג.
קונדומים הם אלסטיים, עמידים למים ועשויים בדרך כלל מלטקס. הם יכולים אף להיות מצופים בחומר סיכה אשר פועל כקוטל זרע על מנת לשמש כהסתברות נוספת להפחתת הסיכוי להריון.
הגורמים לאלרגיה לקונדומים
לטקס הוא חומר המשמש לייצור גומי. אנשים מסוימים מפתחים תגובות אלרגיות לחלבונים מסוימים המצויים בגומי לטקס, אשר עלולים להתבטא בתסמינים קלים עד מתונים. האלרגיה לקונדום מתרחשת כאשר המערכת החיסונית מזהה את הלטקס כחומר מזיק, ומפעילה תאים מסוימים לייצור אימונוגלובולינים, נוגדנים הנלחמים במרכיב הלטקס.
בעת המגע עם החומר, הנוגדנים חשים אותו ומאותתים למערכת החיסונית לשחרר היסטמין וכימיקלים אחרים אל מחזור הדם. ככל שהחשיפה לחומר האלרגן רבה יותר, כך עלולה המערכת החיסונית להגיב באמצעות רגישויות שונות. הכימיקלים המשתחררים בעת התגובה הרגישה גורמים למגוון של סימנים ותסמינים אלרגיים. היסטמין הוא האחראי העיקרי לתגובות אלרגיות.
תסמיני אלרגיה לקונדום
קיימים שני סוגי אלרגיות, אשר עלולים להתרחש עם שימוש בקונדום. תגובות מקומיות מיידיות או אלרגיה אשר מהווה סכנת חיים והידועה כאנפילקסיס. תגובה זו מתאפיינת בירידה פתאומית בלחץ הדם, אשר עלול להוביל לחוסר הכרה. הסוג האחר של תגובה אלרגית לקונדום הוא תגובת רגישות יתר, אשר מתבטאת בדלקת עור מהמגע וגורמת לפריחות וגרודים בעור.
התסמינים עשויים להשתנות בין מתונים עד חמורים, בהתאם לסוג התגובה המתפתחת בשל המגע עם החומר. חשיפה חוזרת ונשנית עלולה להחמיר את התסמינים הבאים: פריחה או כוורות בעור, תחושת עקצוץ, שיעול, עיניים דומעות, התעטשות ונזלת.
תגובות אנפילקטיות מורכבות מהתסמינים הבאים:
- לחץ בחזה
- קוצר נשימה וצפצופי נשימה
- תחושת בלבול
- לחץ דם נמוך
- סחרחורת
- בחילות והקאות
- דיבור שאינו ברור.
בדיקות ואבחון
הרופא יבקש לדעת את ההיסטוריה הרפואית אודות חוויות אלרגיה ללטקס, כמו גם סימני ותסמיני אלרגיה אחרים. הוא יבצע בדיקה גופנית על מנת לזהות או לשלול בעיות רפואיות אחרות, ולהמליץ על הבדיקות הבאות:
בדיקת עור – בבדיקה זו העור נדקר ונחשף ללטקס על מנת לקבוע את התגובה. כמויות קטנות של לטקס מונחות על עור הזרוע או על הגב. לאחר מכן, נדקר המקום במחט עדינה, על מנת לאפשר כמות זעירה של החומר לחדור אל מתחת לפני השטח של העור. אם האדם אלרגי לחומר מסוים שנבדק, הוא יפתח תגובה אלרגית. בדיקה זו מבוצעת במרכזים מיוחדים לאלרגיה.
בדיקת דם – בדיקה זו מודדת את התגובה של המערכת החיסונית ללטקס באמצעות בחינת נוגדני האלרגיה בסוג הדם, המכונה אימונוגלובולינים. דגימת הדם נשלחת למעבדה רפואית, בה נבדקת תכולת הדם לרגישות ללטקס.
טיפול באלרגיה לקונדום
השיטה הטובה ביותר להימנע מכל תגובה אלרגית, היא להתרחק מהאלרגן או מהגורמים לאלרגיה, במקרה זה הלטקס. יחד עם זאת, הלטקס מצוי בפריטים ביתיים רבים ולכן ההימנעות ממנו עשויה להיות מורכבת.
למרות שתרופות מסוימות זמינות על מנת להפחית את תסמיני האלרגיה ללטקס, לא קיימת תרופה המונעת כליל את הרגישות. הטיפול התרופתי כולל נטילת תרופות דוגמת סטרואידים, אנטי היסטמינים וזריקות אפינפרין. הזריקות ניתנות בדרך כלל לטיפול בתגובות של רגישות יתר מיידית או התקף אנפילקסיס. תגובות כגון דלקת עור כתוצאה ממגע מטופלות בדרך כלל עם משחות עור וסטרואידים לבליעה.
לטיפול בתגובות חמורות פחות, הרופא יכול לרשום אנטיהיסטמינים, על מנת לשלוט בתגובה ולסייע בהקלת חוסר הנוחות. קרמים עשויים להקל על תגובות העור הנגרמות כתוצאה מהאלרגיה לקונדום.
התמודדות עם אלרגיה לקונדומים
אנשים הסובלים מאלרגיה לקונדום יכולים לבחור להשתמש בקונדומים שאינם עשויים לטקס, כגון קונדומים סינטטיים, עשויים מפוליאוריטן, או קונדומים קרום טבעיים, אשר עשויים משמני כבש.
יחד עם זאת, המרכז לבקרת מחלות ומניעתן מזהיר כי קונדומים טבעיים אינם יכולים להגן לחלוטין מפני מחלות המועברות באמצעות מגע מיני. בנוסף, הם אינם אטומים כמו הקונדומים מלטקס, אינם זמינים באופן נרחב ונוטים להיות יקרים יותר.
רוב האנשים מפתחים אלרגיה לקונדום לטקס, אך אנשים מסוימים עלולים להיות אלרגיים לחומרים אחרים הנמצאים בקונדום. לכן עדיף להתייעץ עם הרופא על מנת לקבוע את האלרגן הספציפי אשר גורם לאלרגיה לקונדום ולהכין את תכנית הטיפול המתאימה ביותר.
