אדמומיות בעור היא אחד התסמינים השכיחים ביותר של אלרגיה ולמעשה משמשת במקרים רבים כדי לאבחן את סוג האלרגיה או כדי לאתר את האלרגן הספציפי אליו החולה רגיש.
באופן עקרוני כל עוד האדמומיות מקומית ואינה מפושטת או מחמירה באופן מהיר, הרי שאין כל סיבה לדאגה.
עם זאת, במידה והאדמומיות מלווה בתופעות סיסטמיות נוספות כמו למשל דופק מהיר, הזעה מוגברת, עלפון או קוצר נשימה, הרי שישנה חשיבות להגיש לחולה סיוע רפואי מידי.
ישנם סוגים שונים של חומרים אלרגניים שהתגובה אליהם יכולה להיות שונה מאדם לאדם. עם זאת, אדמומיות היא תסמין שכיח כל כך עד שהוא משותף לאלרגנים רבים מאוד. הן אלרגנים שנצרכים במזון והן אלרגנים שעמם באים במגע פיזי יכולים לגרום לתגובה עורית שכוללת אדמומיות.
מה היא אלרגיה על קצה המזלג?
ישנם בסך הכול שלושה גורמים מרכזיים שלוקחים חלק בהיווצרות האלרגיה. הראשון הוא האלרגן, כלומר החומר שמעורר את האלרגיה (חומרי מזון מסוימים, תרופות אלו ואחרות, אנזימים שנמצאים בארס של חרקים מסוימים ועוד), השני הוא הנוגדן שנקשר לגורם הזר ומסמן אותו עבור תאי מערכת החיסון (באלרגיה הפעילות היא של נוגדנים מסוג IgE) והשלישי הוא תאים מסוימים (תאי פיטום ובאזופילים).
כאשר אדם בעל נטייה אלרגית נחשף בפעם הראשונה לאלרגן מסוים, נוצרים בגופו נוגדנים מסוג IgE שמכוונים באופן ספציפי נגד החומר האלרגני. נוגדנים אלו נעים בזרם הדם ונקשרים לרצפטורים שממוקמים על הממברנות של התאים הבאזופילים ותאי הפיטום. מצב זה נקרא שלב הריגוש וכאשר האדם נחשף לאלרגן בשנית, התאים המרוגשים נקשרים אליו ומתרחשת תגובת שרשרת מהירה.
תגובה זו מתחילה בשחרור של חומרים שמשמשים כמתווכים כימיים אל מחוץ לתאים. מתווכים אלו כמו ההיסטמין למשל משפיעים על הרקמות הסמוכות וגורמים להופעה של התסמינים המוכרים של האלרגיה. בין היתר מדובר על התסמינים הבאים:
- התכווצות של שרירים חלקים שיכולה לבוא לידי ביטוי בקוצר נשימה.
- הרחבה של כלי הדם שיכולה להיות חריפה ולהוביל לעילפון או מקומית ולהתבטא באדמומיות.
- עלייה בחדירות של כלי הדם שיכולה לבוא לידי ביטוי בהופעה של בצקת ונפיחות מקומית.
- יצירה של דלקת מקומית.
- עלייה של החום באזור הנגוע.
אילו חומרים אלרגנים יכולים לגרום לאדמומיות?
כפי שציינו, ישנם חומרים רבים מאוד שההתבטאות הסימפטומטית של המגע עמם באדם האלרגי יכולה להיות הופעה של אדמומיות. ביניהם ניתן למנות את הבאים:
- חומרי מזון – ביצים, בוטנים, אגוזים, דגים ועוד.
- מתכות – ניקל, קובלט, זהב, אלומיניום ועוד.
- לטקס – חומר שמשמש לייצור של מוצרים חד פעמיים כמו למשל קונדומים וכפפות.
- חומרי בישום – נמצאים במגוון של מוצרי קוסמטיקה אך גם במגוון של חומרי ניקוי ומוצרי היגיינה כמו למשל ניירות טואלט מסוימים.
- עקיצות חרקים – דבורים, עכבישים, צרעות ועוד.
- תרופות מסוימות – אדוויל, אספירין, תרופות אנטיביוטיות שונות ועוד.
כיצד מאבחנים אלרגיה?
במקרים רבים קל לפספס את קיום האלרגיה, שכן התסמינים השונים יכולים להתאים למגוון רחב של מצבים רפואיים אחרים שאינם אלרגיה. עם זאת, כאשר אכן עולה החשד שישנו קשר בין החשיפה לאלרגן לבין הופעת התסמינים, ניתן לבצע שלושה סוגים של בדיקות שכוללים בדיקות עוריות, בדיקות דם ובדיקות שאיפה.
אחת מהשיטות המקובלות ביותר לאבחון של אלרגיה מתבצעת על ידי טפטוף של תמציות שונות זו ליד זו על פני העור. לאחר הטפטוף של החומרים השונים האלרגולוג שורט בעדינות את העור בעזרת מחט כדי להחדיר את התמצית אל העור ולאחר שהחומרים הוחדרו לעור מחכים כרבע שעה ובוחנים את התגובה העורית.
במידה ומופיעה אדמומיות ונפיחות מקומית באזור אחת מהטיפות, ניתן לחשוד כי מדובר על חומר אלרגני שאליו הנבדק פיתח אלרגיה. בדרך כלל ההתמודדות עם האלרגיה כרוכה בניסיון להימנע מלבוא במגע עם החומר האלרגני אליו האדם רגיש.
