אלרגיה

אלרגיה הינה תגובה מוגזמת של הגוף למגוון חומרים, אשר בדרך כלל, אינם אמורים לעורר את מערכת החיסון. שכיחות האלרגיה בקרב האוכלוסייה הכללית יכולה להגיע ל- 15%-25%.

במקרים של אלרגיה, מערכת החיסון פועלת נגד חומרים אלרגניים הנמצאים בסביבה, כאילו היו הם גורמים זרים אשר מפריעים לעצם פעילותה. כנגד זיהוי מוטעה זה, משתחררים חומרים כדוגמת היסטמין, אשר הם הגורמים למגוון תסמיני האלרגיה.

תסמינים של אלרגיה יכולים להופיע במערכות הגוף השונות, כמו העור, מערכת הנשימה ומערכת העיכול. האלרגנים השונים יכולים להיות חלבונים מסוגי מזונות שונים, כמו למשל אלרגיה לבוטנים, שומשום ומוצרי חלב, וכן, אלרגיה למתכות כמו ניקל, תרופות בעיקר ממשפחת הפנצילינים וגורמים סביבתיים שונים כמו צמחייה, עונות השנה ואלרגיה לאבק.

במקרים מסויימים, התגובות יהיו כה קשות, עד כי יפגעו באיכות חייו של האדם ויקשו עליו במציאת עבודה,זוגיות, במסגרת בית הספר, הצבא ועוד. במצבים מעיין אלה, ינתנו זכויות לסובלים מאלרגיה קשה, אשר יאפשרו להם לתפקד בחייהם ולהתמודד עם הקשיים.

איך נוצרת האלרגיה?

האלרגיה יכולה להתפרץ ולתת את ביטוייה בכל גיל, גם לאחר חשיפות רבות לאורך השנים לסוג אלרגן זה או אחר. במקרה של חשיפה לחומר כלשהו, אשר מערכת החיסון מזהה כגורם זר, נוצרים חלבוני IgE.

כאשר חלבון זה נקשר לחומרים האלרגניים, הוא גורם לשחרור חומרים שונים, כמו ההיסטמין. מכיוון שההיסטמין גורם להרחבת כלי דם וכיווץ שרירים בכל הגוף, הוא גורם למגוון בעיות ותסמינים אשר יוגדרו כאלרגיה.

חומרים אחרים אשר יגרמו גם הם למגוון בעיות יהיו הציטוקינים. הם יופרשו לאחר שפעול התא ויפעילו את מערך הלויקוציטים אשר בתורם יהיו אחראים על התהליכים הדלקתיים אשר ייווצרו במקום. פעמים רבות, חומרים אלה עלולים לגרום לתגובה הכרונית או המאוחרת של האלרגיה. חשיפות מרובות לאלרגן מעורר הרגישות, עלולות לגרום לנזק לרקמות או איברים אחרים.

הגורמים לאלרגיה

בדרך כלל, הגורמים לאלרגיה הינם גנטיים ותורשתיים. אצל חולים הסובלים מאלרגיות רבות אפשר למצוא סיפור משפחתי דומה בקרב ההורים או האחים. בדרך כלל, הקשר הגנטי מצביע לכיוון הרגישות לאלרגיה ככלל, אולם הוא אינו יכול לאבחן את האלרגן הספציפי או את חומרת הבעיה.

בשנים האחרונות נמצאו קשרים רבים בין התפרצות אלרגיות שונות ומיקום גיאוגרפי או רקע תרבותי. קשר זה נראה כמתייחס לגורם החשיפה. ככל שילד ייחשף מגיל צעיר לגורם אלרגן זה או אחר כך סיכוייו לסבול מאלרגיה יהיו גדולים יותר.

אלרגיה – תסמינים

התסמינים תלויים בסוג האלרגן, דרגת החשיפה וגורמים אינדיבידואליים. התגובה הקשה ביותר והמסוכנת ביותר היא תגובה מידית הקשורה לנוגדנים מסוג IgE.

תגובה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בהופעת פריחה מיידית מקומית או מפושטת (נקראת אורטיקריה) או בהתרחבות כלי דם וקשיי נשימה קיצוניים העלולים להוביל אף לשוק אנפילקטי ומוות. לרוב, התגובות הקיצוניות יהיו בעקבות חשיפה לאלרגן ידוע ממזון כמו למשל בוטנים או אגוזים.

תגובה איטית יותר לחשיפת האלרגן יכולה לתת את אותותיה כשבוע עד שלושה שבועות מרגע החשיפה, והיא תכלול נוגדנים מסוג IgM ,IgA, IgG. תגובה אחרת היא תגובה איטית אשר מושרית בעקבות תאי לימפוציטים. תסמיני האלרגיה יבואו לידי ביטוי לאחר מספר ימים, כמו למשל במקרה של מבחן הטוברקולין שהינו תגובה עורית לאחר זריקת שחפת.

אבחון אלרגיה

במידה ואנו חשים בתסמיני אלרגיה זו או אחרת, בין אם זה פריחה, נגעים על העור, נזלת אלרגית או תסמינים אחרים של אלרגיה באיברי הגוף השונים, חשוב לפנות למרפאת אלרגיה אשר תאבחן את סוג האלרגיה ובהתאם לכך, תדע להתאים את הטיפול הטוב ביותר. במידה ותסמינים אלה חמורים יותר והם כוללים קשיי נשימה או בצקות (אנגיואדמה אלרגית), יש להתפנות מיידית לטיפול בבית החולים.

ישנם מספר דרכים לאבחון אלרגיה, ביניהם תבחין עורי המתבצע באמצעות טפטוף של האלרגנים אל העור. רגישות כלשהי לאלרגנים, תתבטא בהתנפחות מקומית או במראה אדמומי של המקום. בדיקה נוספת לאבחון אלרגיה נעשית באמצעות תבחין מטלית, אשר במהלכו מטפטפים את האלרגנים לכף היד, וגם שם, כמו בבדיקה הקודמת, אדמומיות המקום והתנפחותו יעידו על אלרגיה.

בדיקה נוספת לאבחון אלרגיה נעשית באמצעות מבחן תגר. בדיקת תגר נחשבת לבדיקה מדויקת ואמינה מאוד המיועדת לגילוי האלרגיה. במהלך הבדיקה, חושפים את החולה בהדרגתיות למזון אליו הוא ככל הנראה אלרגי. הבדיקה נעשית בדרך כלל בבית החולים, ומטרתה לאשר רגישות למזון או מנגד לשלול אותה.

חובה חדשה: סימון מרכיבים אלרגנים על מוצרים