אלרגיה לחציל באופן ספציפי מופיעה בתגובה לחומר הנמצא בו, ונקרא גילקוקלואיד. חומר זה הינו מר, והוא מכיל את מרכיב הסולנין אשר מהווה חומר אלרגני עבור רבים מהאנשים (ונמצא גם בירקות כמו תפוח אדמה ועגבנייה).
מערכת העיכול של ילדים, מגיבה למזונות ממשפחת הסולניים ואחרים (מוצרי חלב, ביצים, חיטה ועוד) כאלרגניים וכמרכיבים אשר מחייבים את פעילות מערכת החיסון כנגדם. אולם חומרת האלרגיה או הרגישות משתנה מילד לילד, ומאדם לאדם. לפעמים, אלרגיות אלו אינן מולדות, אלא נרכשות במהלך השנים. כך, פעמים רבות, אדם באמצע שנותיו, מגלה להפתעתו כי הוא אלרגי לחצילים.
תסמינים וסיכונים
עם זאת, יש האומרים כי אלרגיה או רגישות קלה לחצילים, מתבטאת יותר אצל ילדים, והולכת ונעלמת עם השנים, עד כדי ביטולה באופן מוחלט. בדרך כלל אלרגיה לחצילים תהיה משולבת עם אלרגיה למאכלים או מוצרי מזון נוספים, כמו שומשום, דגים, אפרסקים ועוד.
במקרה של חשיפה לחציל, כאשר הוא כבר ידוע כגורם אלרגני, יש לפנות לטיפול מידי, על פי הוראות הרופא הקודמות, במיוחד כאשר הוא גורם לקוצר נשימה ובצקות שונות. כך, גם בכל מקרה של היסוס ובעיה, יש לפנות לרופא המשפחה על מנת לברר את גורם האלרגיה ואת עצם קיומה.
טיפול ואיך אפשר להימנע
במקרים קלים יותר של רגישות, לפעמים לא תינקט כל פעולה. כאמור, כאשר ידועה אלרגיה למזונות נוספים, לרוב יידע הילד או המטופל על הפעילויות שיש לנקוט, ויחזיק ברשותו את כל המזרקים והתרופות אשר הוא חייב להשתמש בהם, בכדי למנוע נזק או תגובה חמורה.
ההמלצה היא שלפני הגשת חציל לילד כמזון טעימות חדש, יש לנסות לתת לו לטעום חלק קטן ממנו, על מנת לראות את תגובתו. מעבר לכך, יש לאחר את טעימת הירק ככל האפשר, על מנת לא לגרות אלרגיה אם היא קיימת. מעבר לכך, יש לברר האם האלרגיה או הרגישות אינה נגרמת ממקור זיהומי כימי או אחר, אשר קיים על החציל (כדוגמת חומר משמר למשל).
