גורמים

אלרגיה לאינסולין


אלרגיה לאינסולין הינה תופעה אשר הלכה ונהייתה נדירה במהלך השנים, אלרגיה לאינסוליןמרגע הכנסת תכשירי אינסולין העשויים בצורה מעבדתית-סינטטית. בעבר, תכשירי האינסולין הופקו מלבלב של בעלי חיים, כגון חזירים או פרות והכילו חלבונים אשר היו זרים למערכת החיסון האנושית.


התגובה האלרגית לתכשירים אלה הייתה פריחה, נפיחות וקוצר נשימה באזור ההזרקה ואף הפשטה למקומות מרוחקים יותר. מקרים אלה עוררו את חששם של החולים ושל הרופאים לטיפול זה, למרות יעילותו.

מנגד, חוסר הטיפול, אף הזיק לחולים אלה בצורה משמעותית יותר, במשך שנים רבות, בהסבת נזקים חמורים לכלי הדם והופעת סיבוכים כמו עיוורון, בעיות כליות ועוד.

אולם לאורך השנים, התפתחו תכשירי האינסולין המבוססים על הנדסה גנטית, כך שכיום הוא דומה יותר בהרכבו לזה המצוי בגוף האנושי, מאשר אינסולין שהיה מופק בעבר מבעלי חיים.

עצם דמיון זה בין החומרים יכול להפחית את התגובה האלרגית לאינסולין. עם זאת, קיימים עוד מצבים נדירים בהם מתגלית אלרגיה זו, אשר בבסיסה היא אוטואימונית, כאשר הגורמים העיקריים לכך הם חלבונים ואבץ הנמצאים בתרכיב.

תסמינים

תגובת האלרגיה הקלה ביותר הינה התנפחות באזור ההזרקה בלבד. החולה עלול לחוש גירוד, עקצוץ וחוסר נוחות. תגובה זו, במידה והיא מקומית תחלוף לאחר פרק זמן קצר, בדרך כלל עד יממה משעת ההזרקה. כאשר התגובה הינה חמורה יותר, היא תערב איברים ומערכות נוספות בגוף. החולה יחוש בגרד עז עד כדי מחלת עור. גם תופעה זו נוטה לחלוף, אולם פעמים רבות, היא תדרוש טיפול במשחות שונות אשר יקלו ויסייעו על גירוי העור.

לפעמים, ירגיש החולה בתחילת הטיפול בתכשיר האינסולין בהתנפחות הרגליים, הידיים או הפנים (Insulin Edema). תופעה זו נחשבת אף היא לאלרגיה קלה, ולכן סביר להניח כי היא תחלוף תוך מספר שבועות.

במקרים חמורים יותר, עלול החולה לשים לב לרקמת הצטלקות אשר התפתחה באזור ההזרקה (Lipohypertrophy). במקרה זה, ספיגת האינסולין בהזרקות הבאות תשתנה, ולכן אלרגיה זו דורשת טיפול מיידי, בכדי למנוע סיבוכים וסיכונים פוטנציאליים עקב מינון אינסולין לא מספק. במקרים קיצוניים יותר, אף עלולים להופיע מעין בורות באזור ההזרקה, אשר מתרחשים עקב הזרקה של אינסולין אשר אינו טהור בהרכבו.

טיפול באלרגיה לאינסולין

בדרך כלל, כאמור, התגובה האלרגית לאינסולין הינה קלה וממוקמת באזור ההזרקה בלבד, ולכן עשויה לחלוף מאליה, ללא המשך טיפול. במקרים קיצוניים יותר, תיתכן אלרגיה חמורה ומסוכנת יותר, אשר תערב מערכות רבות יותר בגוף. לשם מניעה, פעמים רבות, נעשה תבחין עור, על מנת להתאים את תכשיר האינסולין לחולה הספציפי ולתגובות מערכת החיסון שלו.

בבדיקה זו בודקים האם יש למטופל נוגדנים אשר יכולים לפעול כנגד תכשיר האינסולין. עלייה ברמות IgG, IgM תצביע על השפעה מופחתת של אינסולין, עלייה ברמות IgE תצביע על סיכון להתפתחות אלרגיה. בדיקה זו הינה קלה לעשייה, ודומה מאד לבדיקת דם. סיכונה היחיד הוא שטף דם מקומי באזור ההזרקה.

הטיפול באלרגיה זו יכולה להסתייע במתן סטרואידים ואנטי היסטמינים, או בשרשרת של פעולות אנטי-ריגושיות (Desensitization) ל”הרגלת” הגוף לתכשיר הניתן. כיום, קיימים בשוק סוגי תכשירים רבים כתחליפי אינסולין, כך שבמקרה של תגובה אלרגית מסוג זה, ניתן לנסות לשנות את התכשיר, כך שהרכבו יהיה שונה במקצת, על מנת לא לעורר את התגובה החיסונית האופיינית.

ישנם האומרים כי האלרגיה מתרחשת לאחד מחומרי השימור הנלווים לאינסולין, לכן, בכל מקרה של פריחה או חשד לאלרגיה, יש לפנות במהרה לרופא המטפל, על מנת שהוא יוכל להתרשם מכך בזמן ההתרחשות, ולטפל בהתאם.

ראו גם:
אלרגיה לאספרטיים


התקשרו ליצירת קשר