אלרגיה לתרופות

אלרגיה לתרופות עלולה להיות מסוכנת. מעבר לתופעות הלוואי אשר נגרמות מהתרופות, 10% מהתופעות יהיו תסמיני אלרגיה.

תגובת האלרגיה אשר החולים יפתחו תהיה בדרך כלל, לאחר חשיפה חוזרת לתרופה.

התגובה האלרגית תכלול התפתחות של נוגדני IgE, שהינם בעלי הסיכון הגבוה ביותר. בדרך כלל, במקרה של חשד לאלרגיה מתרופה זו או אחרת, ייעשה בירור מעמיק יותר במרפאת אלרגיה באמצעות תבחין עורי או מבחן תגר.

התרופות אשר נמצאו בשכיחות גבוהה לאלרגיה הינם תרופות ממשפחת הפנצילינים (אלרגיה לאנטיביוטיקה), אספירין ומשככי כאבים נוספים ותרופות נוגדות דלקת (לא ממשפחת הסטרואידים) כמו למשל אדוויל או נורופן. אלרגיות שכיחות פחות הן אלרגיה לסטרואידים או אלרגיה לגלולות למניעת הריון. אלרגיה נוספת לתרופות, אשר מופיעה בשכיחות של 10% אצל המטופלים הינה אלרגיה לניאומיצין, סוג של אנטיביוטיקה אשר נמצא בתרופות שונות כמו טיפות עיניים, משחות עיניים, תחליבים שונים, תרחיצים לטיפול באקנה, טיפות אוזניים ועוד.

יכולות להתרחש אלרגיות גם כנגד חומרי הרדמה מסוימים או יוד. תגובה אלרגית לאחת מתרופות אלו עלולה להסתיים בשוק אנפילקטי ומוות. על פי הסטטיסטיקה, אחד מכל 10,000 מקרי אלרגיה עלול לגרום למוות.

הגורמים לאלרגיה

הגורמים לאלרגיה לתרופה זו או אחרת, יהיו מנגנון הפעולה הכימי של התרופה. למשל, מגנון הפניצילין לסוגיו יהיה אלרגני יותר מאשר תרופות אנטיביוטיות אחרות. בדרך כלל הגוף יפתח נוגדנים לסוג מסוים של חלבונים המרכיב את התרופה.

גורמים אחרים אשר יכולים להחמיר את התסמינים לאלרגיה הם היחשפות לכמות ומינון גדול של התרופה, מתן ישיר לווריד, ותגובה דומה בעבר. עם זאת, אין לסיפור משפחתי כל קשר על תגובה אלרגית של בן משפחה.

ישנם קבוצות אוכלוסייה אשר נמצאות בסיכון מוגבר לפתח אלרגיה לתרופות: חולים כרוניים אשר חשופים לתרופות רבות בחשיפה ממושכת, חולי אסטמה ונשים. מכיוון שפעמים רבות, תרופות אנטיביוטיות ניתנות שלא לצורך, תופעות הלוואי המתפרצות עקב המחלה מיוחסות לאלרגיה. לכן, שיעור החולים אשר מוגדרים כסובלים מאלרגיה, מאובחנים כך באופן שגוי.

אלרגיה לתרופות – תסמינים

כחלק מתסמיני האלרגיה, תהיה קשירה של התרופה לנוגדנים ויצירת שרשרת פעולות אשר בסופן תצטבר בגוף כמות גדולה של היסטמין. ההיסטמין הוא החומר אשר אחראי על מגוון התסמינים של האלרגיה ועלול להוביל גם לתופעות חמורות כמו הלם אנפילקטי ומוות, במקרים נדירים.

התסמינים לרוב יתבטאו כדקות מרגע החשיפה, ועד למספר שעות בודדות. תגובות קלות יותר יתבטאו בעיקר בעור, לאחר מספר ימים מרגע החשיפה.

תסמיני האלרגיה בעור יהיו גירוי וגירוד, פריחה מקומית או מפושטת, שלפוחיות ופצעים בפה. במקרה של נפיחות בלוע, צפצופים בנשימה, כאבי בטן, תחושת עילפון או איבוד הכרה, יש צורך בטיפול רפואי מיידי .

חוסר טיפול בתסמינים אלה באופן מהיר, עלול להוביל למוות. תסמינים כמו חולשה, דופק מהיר וסחרחורת הנחווית לאחר מתן מאלחשים וחומרי הרדמה כמו לידוקאין, נחשבות כתופעות לוואי של התרופות עצמן ולא כתסמיני אלרגיה.

טיפול באלרגיה

הטיפול באלרגיה הוא הימנעות מחשיפה לאותן תרופות אשר ידועות כמחוללי אלרגיה. אדם היודע על קיומה של אלרגיה, צריך ליידע את כל הצוות הרפואי איתו הוא במגע ולוודא נתינת תרופות תחליפיות.

אדם אשר גילה רגישות בעבר לאחת מהתרופות האלרגניות, צריך להימנע מכל אותן תרופות אשר עובדות על פי אותו מנגנון. תרופות אנטי היסטמיניות וסטרואידים (כדוגמת קורטיזון), יכולות לעזור לשלב התפרחת והגרד העורי הראשוני.

הטיפול בשלב האקוטי, בו האדם נמצא בהלם אנפילקטי יכלול טיפול באדרנלין. במקרים נדירים, בהם החולה זקוק לתרופה ללא תחליפים ראויים, ייעשה ניסיון לדהסניזציה למינון הולך ועולה של התרופה.

האדם, אשר מאושפז בתנאים מבוקרים, יקבל זריקות של האלרגן במינונים הולכים וגדלים על מנת לפתח סבילות מסוימת של תגובת הגוף לתרופה. לאחר טיפול זה, האדם יסבול מתופעות לוואי ותסמינים קלים יותר עקב החשיפה לתרופה. עקב הסיבוכים העלולים להיות לטיפול זה, השימוש שנעשה בו הוא נדיר ומועט.

ראו גם:
אלרגיה לסולפיט