גורמים

מהי אלרגיה לניאומיצין?


אלרגיה לניאומיציןמדי שנה בוחר “האיגוד האמריקאי לאלרגיה ממגע” את אלרגן השנה שלו. בשנת 2010 נבחר לאלרגן השנה אלרגן נפוץ שנקרא ניאומיצין. ניאומיצין הוא סוג של אנטיביוטיקה שנמצא בשימוש נרחב החל משנות החמישים של המאה העשרים וכיום הוא ממלא תפקיד מרכזי במגוון רחב ביותר של תכשירים. בין היתר מדובר על משחות עיניים רבות, טיפות עיניים, תרחיצים לטיפול באקנה, טיפות אוזניים, קרמים שונים, תחליבים שונים ועוד.


למרבה ההפתעה, רופאים רבים לא מודעים לכך שניאומיצין עלול לגרום לתגובה אלרגית במטופלים שלהם ולפיכך במקרים רבים ההחמרה במצבם של המטופלים נותרת ללא מענה יעיל. המקרה הראשון של אלרגיה לניאומיצין פורסם בשנת 1952 וכיום השכיחות של האלרגיה לחומר זה היא כעשרה אחוז.

מה הם התסמינים של תגובה אלרגית לניאומיצין?

התגובה האלרגית לניאומיצין באה לידי ביטוי בהתפתחות של דלקת מקומית. המיקום של הדלקת משתנה בהתאם לאזור שבו נעשה שימוש בתרופה (עיניים, אוזניים וכיוצא בזה). לרוע המזל, במקרים רבים התסמינים מתחילים להתפתח רק שבוע לאחר התחלת הנטילה של התרופה ובעקבות כך האבחון של המקור לתסמינים מאתגר מאוד.

כמו כן, התגובה האלרגית יכולה להתבטא בפריחה מפושטת, בצקת ונפיחות מקומית, רגישות למגע, תחושות של כאבים בדרגות עוצמה שונות באזור המריחה של התכשיר ועוד. במקרים חמורים במיוחד עשויות להופיע שלפוחיות על פני העור.

בדרך כלל, התגובה האלרגית מתפתחת באזור שבו נמרחה התרופה, אך במקרים מסוימים התסמינים עלולים להתפשט לאזורים אחרים ובמקרים נדירים במיוחד עלול להתרחש אף שוק אנפילקטי. שוק אנפילקטי הוא מצב מסכן חיים שבא לידי ביטוי בקשיי נשימה, בצקת בדרכי הנשימה, אובדן הכרה, לחץ דם נמוך מאוד, דופק חלש מאוד ועוד.

כיצד מאבחנים אלרגיה לניאומיצין?

בדומה לבדיקות אבחון לאלרגנים אחרים, גם בדיקות האבחון שמשמשות לבדוק את הרגישות האלרגית לניאומיצין מתבססות על חשיפת המטופל לניאומיצין דרך העור. במקרים מסוימים הרופא המאבחן יבחר לעשות שימוש במדבקות הספוגות בניאומיצין אותן מדביקים על העור של הנבדק ולאחר פרק זמן מוגדר בוחנים את התגובה העורית ובמקרים אחרים יהיה צורך להחדיר את החומר לעור.

בדרך כלל, מתחילים מביצוע בדיקה באמצעות מדבקות ובמקרה שהתוצאה שלילית ועדיין ישנו חשד לאלרגיה לניאומיצין, ניתן להמשיך בבדיקה הפולשנית יותר. לרוב, התגובה לבדיקות השונות היא התפתחות של פפולות באזור החשיפה תוך יממה עד שתי יממות שנשארות יציבות למשך שבוע לפחות.

חשוב לציין כי במקרים רבים, מאחר והתגובה לניאומיצין מתבטאת לרוב בהחמרה של המצב הקיים, הרי שלא אחת הרופא המטפל לא יקשר את ההחמרה בתסמינים לשימוש בניאומיצין. כמו כן, מאחר ורבים מהסובלים מאלרגיה לניאומיצין סובלים מתגובה צולבת, כלומר מאלרגיה לחומרים אחרים, הרי שישנו צורך לבצע בדיקות לאבחון אלרגיה גם לחומרים נוספים שנמצאים בתרופות דומות.

כיצד מטפלים באלרגיה לניאומיצין?

לאחר שמתגלה כי התגובה האלרגית התרחשה בעקבות החשיפה לניאומיצין יש בראש ובראשונה להפסיק את השימוש בתרופה. לאחר מכן, יש להתחיל בטיפול להפחתת מידת החומרה של התסמינים האלרגיים. במקרים רבים יהיה די במתן משחות סטרואידיות שונות להפחתת חומרת התגובה העורית אך לא אחת יהיה צורך במתן טיפול סטרואידי מערכתי באמצעות סטרואידים שניטלים דרך הפה.

מאחר ולא קיימת תרופה לאלרגיה לניאומיצין, על החולה לדווח לרופאיו על האלרגיה למשך שארית ימי חייו, להכיר את התרופות שמכילות ניאומיצין (חלק מהתרופות ניתנות לרכישה ללא מרשם רופא) וכן להכיר את החומרים האחרים אליהם הוא אלרגי. רופאים, וטרינרים ואנשים שעוסקים ברפואה באופן קבוע הרגישים לניאומיצין צריכים להיזהר במיוחד מחשיפה לניאומיצין במהלך עבודתם.


התקשרו ליצירת קשר