אלרגיה לסוג מסוים של מזון נובעת מרכיב כלשהו הנמצא במזון המסוים, אליו המערכת החיסונית מגיבה באופן שלילי. רכיב זה נקרא אלרגן, שהוא חומר מזיק או כימי. כלומר, הוא אינו מזיק לרוב האנשים, אבל לחלקם הוא מפריע.
אלרגיה לשמרים היא מצב מורכב להתמודדות, ובעוד שלעיתים קשה להימנע מחלק מהמוצרים המכילים שמרים, החדשות הטובות הן שאלרגיה זו אינה כה נפוצה כפי שהייתה בעבר. קיימים מספר תסמינים העשויים לכאורה להיות קשורים לאלרגיה מסוג זה או אחר, במצב קנדידה אלביקנס או זיהום.
אלרגיה לשמרים, הצטברות או פיתוח סובלנות
לא תמיד ברור מדוע או כיצד המערכת החיסונית מגיבה לשמרים, אם היא בכלל מגיבה אליהם. קיימים מספר סוגים שונים של שמרים בגוף, ורובם מבצעים עבודה מועילה. חלקם לא. שמרים הם פטריות שבדרך כלל נמצאות בשליטה, אך אם אחת מהן יוצאת מכלל שליטה, ניתן לפתח זיהום פטרייתי, אשר אינו זהה בהכרח לאלרגיה, אך לעיתים עלול לפתח אותה.
מספר גורמים אחראים לגידול יתר של תאי שמרים בגוף, כולל שינויים הורמונאליים, מחסור בוויטמין D, רמות סוכר גבוהות, וגלולות למניעת הריון. אנטיביוטיקה עשויה לתרום לגידול יתר של תאים פטרייתיים אלו, שכן היא הורגת את החיידקים המסייעים לשמירת הפטריות תחת שליטה.
חלק מהמומחים סבורים שאם אדם אוכל מזונות המכילים שמרים וסובל מבעיות, יתכן שאין מדובר באלרגיה כלל, אלא בסבילות לשמרים. חלק, אך לא כל תסמיני אי סבילות למזון עשויים להיות זהים לתופעות האלרגיה למזון, למרות שמדובר בשני מושגים שונים.
בדיקת אלרגנים אפשריים
קיימות מספר בדיקות אותן ניתן לבצע כדי לקבוע מה עשוי להסתתר מאחורי האלרגיה.
בדיקת עור תוך עורית – כוללת הזרקת כמות קטנה של אלרגן חשוד מתחת לעור, כדי לקבוע התרחשות תגובה. בדיקת עור – תהליך זהה במקצת, אך מבוצע באמצעות זריקה דרך השכבה הראשונה של העור. בדיקת דם – בדיקת דם מודדת את כמות האימונוגלובולין בדם, נוגדן האחראי לתגובות אלרגיות “קלאסיות” או לדרמטיטיס, במיוחד כשהתגובות מתרחשות באופן מיידי. תזונת חיסול מזון חשוד – כשמזון מסוים נחשד במתן חסות לאלרגן, יש להימנע ממנו למשך זמן מה ולאחר מכן לחדש אותו בהדרגה. כך ניתן לקבוע אם הנסיגה או ההשבה גורמת לתגובה אלרגית.
