גירוד עורי עשוי להופיע כתוצאה ממגון רחב של גורמים. ליקויים בפעילות המערכת החיסונית, שימוש בתרופות מסויימות, מחלות מטבליות וזיהומים יכולים להוביל לגירוד. במקרים בהם אלרגן אחראי להפעלת המערכת החיסונית, תגובה זו מכונה בשם – אלרגיה עורית.
אקזמה
כיום ידוע כי המחלה מתרחשת כתוצאה מדליפות המתרחשות במחסום העורי, דבר הגורם לעור להתייבש ומגביר את הרגישות לגירויים סביבתיים רבים. כמו כן, לאנשים רבים הסובלים מאקזמה, יש רגישות למזונות רבים אשר החשיפה אליהם יכולה להגביר את תסמיני המחלה. במחצית מן המקרים, המחלה נובעת מגן פגום המצוי בעור (פילגרין) ומועבר בתהליך התורשה.
תגובה אלרגית
תגובה אלרגית מתרחשת כאשר העור בא במגע ישיר עם אלרגן מסויים. כאשר הגוף נחשף לתכשיטי מתכת מסויימת (ניקל), אם קיימת רגישות למתכת, העור עלול לפתח אדמומיות, גבשושיות, נפיחות וגירוד. בנוסף, חשיפה לרעלנים רבים יכולה ליצור תגובה אלרגית. פריחה אדומה וגירוד נגרמים כתוצאה מכיסוי העוטף את השכבות השמנוניות המכסות את העצים, מהן מגיעים הרעלנים.
סרפדת (אורטיקריה)
קיימים שני סוגים של סרפדת- אקוטית וכרונית. סרפדת חריפה מתרחשת לאחר צריכת מזון או מגע עם חומרים העשויים לגרום לגירויים. סרפדת אקוטית עשויה להתרחש מגורמים אשר אינם אלרגנים כגון חום, פעילות גופנית, שימוש בתרופות, מזון ועקיצת חרקים.
הופעת גירוד ללא פריחה
גירוד אשר אינו מלווה בפריחה הינו תופעה נפוצה. גירוד מייצג בדרך כלל סימנים לנוכחות בעיה עורית ולעיתים אף מרמז על נוכחות מחלה פנימית. האזור המגורה מצביע על הסיבה. תרופות מסוימות גורמות לגירוד, כמו משככי כאבים– קודאין ומורפיום.
כיצד ניתן לטפל בגירוד עורי?
על מנת להגן על העור ניתן לנקוט באמצעים הבאים: שימוש בקרמים ותחליבים המכילים לחות המתאימה למרקם העור. תכשירים אלה מונעים התייבשות עורית. חשוב להקפיד על שימוש במסנני קרינה בייחוד באזורים בהם החשיפה לשמש מוגברת. מסננים אלה מונעים כוויות עור ונזק.
חשוב להקפיד על רחיצת הידיים והגוף, בסבונים עדינים המיועדים לכך. חשוב להמנע מחומרים מעובדים כגון צמר, וחומרים סינטטיים רבים אחרים הידועים ביכולתם ליצור גירוי עור וגירוד. לפיכך, מוצרים העשויים מכותנה מומלצים לשימוש. כדי להקל על תחושת גירוד, ניתן להניח מגבת לחה וקרירה על האזור המגורה. רופא העור עשוי להמליץ על תרופות ומשחות לטיפול בגירוד, הכוללות לעיתים תרופות אנטיהיסטמיניות וסטרואידים מקומיים. לעיתים נדירות יוענק טיפול אנטיביוטי בעת הצורך.