תסמין לאלרגיה- גירוד

גירוד עורי עשוי להופיע כתוצאה ממגון רחב של גורמים. ליקויים בפעילות המערכת החיסונית, שימוש בתרופות מסויימות, מחלות מטבליות וזיהומים יכולים להוביל לגירוד. במקרים בהם אלרגן אחראי להפעלת המערכת החיסונית, תגובה זו מכונה בשם – אלרגיה עורית.

אקזמה

אקזמה היא מחלת עור הנפוצה ביותר, בייחוד בקרב ילדים. אקזמה משפיעה על כל אחד מתוך חמישה תינוקות ואחד מכל חמישים מבוגרים.

כיום ידוע כי המחלה מתרחשת כתוצאה מדליפות המתרחשות במחסום העורי, דבר הגורם לעור להתייבש ומגביר את הרגישות לגירויים סביבתיים רבים. כמו כן, לאנשים רבים הסובלים מאקזמה, יש רגישות למזונות רבים אשר החשיפה אליהם יכולה להגביר את תסמיני המחלה. במחצית מן המקרים, המחלה נובעת מגן פגום המצוי בעור (פילגרין) ומועבר בתהליך התורשה.

שלא כמו בסרפדת, גירוד המאפיין את מחלת האקזמה, אינו נגרם על ידי שיחרור מוגבר של היסטמין לכן תרופות אנטי היסטמיניות אינן מטפלות בתסמיני המחלה. אקזמה לעיתים קרובות נקשרת לאסתמה, נזלת אלרגית או אלרגיה למזון.

תגובה אלרגית

תגובה אלרגית מתרחשת כאשר העור בא במגע ישיר עם אלרגן מסויים. כאשר הגוף נחשף לתכשיטי מתכת מסויימת (ניקל), אם קיימת רגישות למתכת, העור עלול לפתח אדמומיות, גבשושיות, נפיחות וגירוד. בנוסף, חשיפה לרעלנים רבים יכולה ליצור תגובה אלרגית. פריחה אדומה וגירוד נגרמים כתוצאה מכיסוי העוטף את השכבות השמנוניות המכסות את העצים, מהן מגיעים הרעלנים.

סרפדת (אורטיקריה)

סרפדת הינה דלקת עור המתפתחת כאשר המערכת החיסונית משחררת היסטמין. היסטמין גורם לדליפה מכלי הדם הקטנים, דבר המוביל לנפיחות העור. נפיחות בשכבות עמוקות יותר של העור מכונה בשם אנגיואדמה.

קיימים שני סוגים של סרפדת- אקוטית וכרונית. סרפדת חריפה מתרחשת לאחר צריכת מזון או מגע עם חומרים העשויים לגרום לגירויים. סרפדת אקוטית עשויה להתרחש מגורמים אשר אינם אלרגנים כגון חום, פעילות גופנית, שימוש בתרופות, מזון ועקיצת חרקים.

סרפדת כרונית נגרמת לעיתים קרובות על ידי גורמים ספציפיים ומכאן גוברת החשיבות לעריכת בדיקות אלרגייה מיוחדות. סרפדת כרונית יכולה להמשך חודשים רבים ואף שנים. הידיעה כי הדלקת גורמת לגירוד עורי חריף מטעה רבים, אשר נוטים לחשוב כי הינה מדבקת.

הופעת גירוד ללא פריחה

גירוד אשר אינו מלווה בפריחה הינו תופעה נפוצה. גירוד מייצג בדרך כלל סימנים לנוכחות בעיה עורית ולעיתים אף מרמז על נוכחות מחלה פנימית. האזור המגורה מצביע על הסיבה. תרופות מסוימות גורמות לגירוד, כמו משככי כאבים– קודאין ומורפיום.

כיצד ניתן לטפל בגירוד עורי?

איתור הגורם לגירוד מאפשר את התאמת הטיפול היעיל עבורו. במצבים בהם מתעורר חשד לשימוש בתרופה אשר גורמת לגירוד, מעבר לתרופה אחרת עשוי להפחית את הגירוד ולהקלת הפריחה. הדרך הטובה ביותר למנוע פריחה היא שמירה על העור מפני מפגעים.

על מנת להגן על העור ניתן לנקוט באמצעים הבאים: שימוש בקרמים ותחליבים המכילים לחות המתאימה למרקם העור. תכשירים אלה מונעים התייבשות עורית. חשוב להקפיד על שימוש במסנני קרינה בייחוד באזורים בהם החשיפה לשמש מוגברת. מסננים אלה מונעים כוויות עור ונזק.

חשוב להקפיד על רחיצת הידיים והגוף, בסבונים עדינים המיועדים לכך. חשוב להמנע מחומרים מעובדים כגון צמר, וחומרים סינטטיים רבים אחרים הידועים ביכולתם ליצור גירוי עור וגירוד. לפיכך, מוצרים העשויים מכותנה מומלצים לשימוש. כדי להקל על תחושת גירוד, ניתן להניח מגבת לחה וקרירה על האזור המגורה.

רופא העור עשוי להמליץ על תרופות ומשחות לטיפול בגירוד, הכוללות לעיתים תרופות אנטיהיסטמיניות וסטרואידים מקומיים. לעיתים נדירות יוענק טיפול אנטיביוטי בעת הצורך.