כמעט בכל גן וכיתה בבית הספר נמצא ילד אלרגי למזון כלשהו: חלב, בוטנים, אגוזים, שומשום ואף כאלו בעלי צליאק הרגישים לגלוטן. לאדם מבוגר קל יחסית להימנע מהמזונות הלא רצויים, והמחיר החברתי קל יחסית ומתמצה בבררנות דיאטטית, אך עבור ילדים הסיפור אחר ועשוי לגרום לניכור חברתי.
האלרגיה מופיעה בחשיפה שניה למזון, ובין תסמיניה פריחה, שלשול או הקאה, צריבה ונפיחות של השפתיים, ונזלת. לעיתים האלרגיה מגיעה למצב של קוצר נשימה ותגובה המכונה “אנפילקסיס” שהינה מצב חירום מסכן חיים, עם קוצר נשימה, דופק לב גבוה וירידה בלחץ הדם.
דאגה הורית לילד עם אלרגיות
תגובה מסוכנת זו של אנפילקסיס הינה הבסיס להיסטריה שחווים ההורים ומשדרים לילד ולסביבתו. לפי מחקר שהתפרסם ב2016 “Current Allergy Asthma Reports” ילדים אלרגיים ומטפליהם חווים חרדה יום יומית בשל הצורך להמנע ממזונות אלרגניים, והן בשל הסכנה המרחפת באם יחשפו לאלו.
הורים לילדים אלרגיים לרוב יעדכנו את כל הורי הגן עם הגבלות על כל המאכלים המגיעים לגן. בנוסף לילד כזה בגיל גן תהיה סייעת רפואית צמודה שאחראית לוודא שהילד אינו נחשף למזונות האסורים.
פעולות אלו, שבסך הכל מטרתן להגן על הילד, פוגעות בו לעיתים. כל הילדים יודעים שהילד מיוחד ושונה, שאסור בגללו להביא כל מני דברי מאכל לגן (חלקם מאכלים אהודים כגון במבה, במקרה של רגישות לבוטנים), ושלילד זה יש איש צוות רק לעצמו, יחס שעשוי לגורם לקנאה וכתוצאה מכך לבידודו.
חשוב שתהיה להורים ולצוות הגן מודעות, לא רק בנוגע לאלרגניים, אלא גם בנוגע להשפעות האלרגיה על הפן החברתי של הילד. ישנן מספר פעולות שאפשר לבצע על מנת להקל על התאקלמות הילד האלרגי.
דרכי ההתמודדות עם ההשפעות הסביבתיות על חיי הילד עם האלרגיות
הראשונה היא להיות קשובים לצורכי הילד, ולקיים שיח פתוח בנוגע לחששותיו, והדילמות עמן מתמודד במסגרת החינוכית. גישה שעוזרת להתמודדות עתידית עם הקשיים הינה לשוחח על מצבים חברתיים שהילד עשוי להיתקל בהם.
למשל, להעלות בשיחה מצב היפותטי בו ילד בכיתה מביא חטיף שאסור לילד האלרגי לאכול. ניתן לשוחח על איך זה גורם לו להרגיש, מה הוא עושה בסיטואציה, האם ירצה שיהיה לו בתיק חטיף למקרה כזו שיוכל להוציא ולהציע לאחרים וכן הלאה. השיח יהווה הכנה לילד ויקל עליו התמודדות עתידית מסוג זה.
דבר נוסף שניתן לעשות הוא לחנך את הסביבה של הילד בנוגע לאלרגיה ומהותה. מומלץ שהחינוך יהיה בצורה פרונטאלית של דו שיח, שתאפשר להורים לשאול שאלות ולקבל מענה על שאלותיהם, ולהמנע מהצפה במיילים או הודעות שעשויות להיתפס בצורה שלילית על ידי ההורים. מומלץ לקיים שיחה גם עם הילדים בגן או הכיתה. כאשר כולם מדברים באותה שפה ומודעים לסכנה וליכולת להמנע ממנה בצורה מושכלת ומשותפת, האלרגיה פחות זרה, והילד פחות מנוכר.
מעבר לשיחה עם הורי התלמידים בגן והילדים, שיחה עם הצוות החינוכי הינה ראשונה במעלה בחשיבותה. הצוות החינוכי יכול לעזור בשילובו של הילד, לצפות מראש את הקשיים בהם יתקל כך שיוכל לתת מענה הולם, ולהעצים את הילד. כמו כן, חשוב שתתבצע היכרות עם נושא האלרגיה על פרטיו הרפואיים, ושכל אחד מאנשי הצוות יעבור הדרכה מתאימה. על ההדרכה לכלול מידע על פעולות שיש לנקוט במצב של חשיפה לאלרגן, וכן להכיר את מזרק האפיפן. תדרוך מתאים בנוגע לאופן השימוש בו יתן לצוות בטחון להשתמש בו במקרה הצורך.
