כמעט בכל גן וכיתה בבית הספר נמצא ילד אלרגי למזון כלשהו: חלב, בוטנים, אגוזים, שומשום ואף כאלו בעלי צליאק הרגישים לגלוטן. לאדם מבוגר קל יחסית להימנע מהמזונות הלא רצויים, והמחיר החברתי קל יחסית ומתמצה בבררנות דיאטטית, אך עבור ילדים הסיפור אחר ועשוי לגרום לניכור חברתי.
דאגה הורית לילד עם אלרגיות
תגובה מסוכנת זו של אנפילקסיס הינה הבסיס להיסטריה שחווים ההורים ומשדרים לילד ולסביבתו. לפי מחקר שהתפרסם ב2016 “Current Allergy Asthma Reports” ילדים אלרגיים ומטפליהם חווים חרדה יום יומית בשל הצורך להמנע ממזונות אלרגניים, והן בשל הסכנה המרחפת באם יחשפו לאלו.
פעולות אלו, שבסך הכל מטרתן להגן על הילד, פוגעות בו לעיתים. כל הילדים יודעים שהילד מיוחד ושונה, שאסור בגללו להביא כל מני דברי מאכל לגן (חלקם מאכלים אהודים כגון במבה, במקרה של רגישות לבוטנים), ושלילד זה יש איש צוות רק לעצמו, יחס שעשוי לגורם לקנאה וכתוצאה מכך לבידודו.
דרכי ההתמודדות עם ההשפעות הסביבתיות על חיי הילד עם האלרגיות
הראשונה היא להיות קשובים לצורכי הילד, ולקיים שיח פתוח בנוגע לחששותיו, והדילמות עמן מתמודד במסגרת החינוכית. גישה שעוזרת להתמודדות עתידית עם הקשיים הינה לשוחח על מצבים חברתיים שהילד עשוי להיתקל בהם.
דבר נוסף שניתן לעשות הוא לחנך את הסביבה של הילד בנוגע לאלרגיה ומהותה. מומלץ שהחינוך יהיה בצורה פרונטאלית של דו שיח, שתאפשר להורים לשאול שאלות ולקבל מענה על שאלותיהם, ולהמנע מהצפה במיילים או הודעות שעשויות להיתפס בצורה שלילית על ידי ההורים. מומלץ לקיים שיחה גם עם הילדים בגן או הכיתה. כאשר כולם מדברים באותה שפה ומודעים לסכנה וליכולת להמנע ממנה בצורה מושכלת ומשותפת, האלרגיה פחות זרה, והילד פחות מנוכר.