אנפילקסיס היא תגובה אלרגית חמורה המתרחשת במהירות וגורמת למצב מסכן חיים הכולל את כל הגוף. תגובה זו עלולה להוביל לקשיי נשימה והלם, ובסופו של דבר למוות. כדי שתגובה אנפילקטית תתרחש, חייבת להיות חשיפה בעבר לחומר שגרם לתגובה, הנקרא אנטיגן (רגישות).
כך, למשל, עקיצת דבורה אינה יכולה לגרום לתגובה אלרגית בפעם הראשונה, אך עקיצה נוספת עשויה לייצר תגובה אלרגית פתאומית חמורה הידועה בשם אנפילקסיס או הלם אנפילקטי. תגובות אלו מתרחשות בדרך כלל בתוך שניות עד דקות מרגע החשיפה. מידי פעם, התגובות מעוכבות. אדם עלול לפתח רגישות ואנפילקסיס לחומר אליו נחשף פעמים רבות בעבר ללא תגובה, ולעיתים קרובות, אנשים אינם זוכרים את החשיפה הקודמת.
גורמים להתקף אלרגי קשה
תגובה אנפילקטית מתרחשת כשהמערכת החיסונית של הגוף אינה מגיבה כשורה לאנטיגן, אותו היא מזהה כ"פולש" או חומר זר. התהליך נגרם כתוצאה מהתפתחות שלבים שונים, במהלכם תאי הדם הלבנים של הגוף מייצרים חומרים הנקראים נוגדנים כתגובה לאנטיגן. הנוגדנים במחזור הדם משלבים את עצמם בתאים מסוימים בגוף. בהתרחשות תגובה אלרגית, נוגדנים אלו נקראים אימונוגלובולין E, או IgE.
כשהנוגדנים באים במגע עם אנטיגן, הם מסמנים תאים אחרים כדי לייצר חומרים כימיים מסוימים שנקראים "מתווכים". היסטמין הוא דוגמה למתווך. השפעות מתווכים אלו על האיברים והרקמות של הגוף גורמים לתסמיני התגובה.
מפעילי אנפילקסיס כוללים חומרים רבים, ונדרשת רק כמות מזערית של החומר המגרה כדי לגרום לתגובה חמורה. מפעילים אלו עשויים לכלול:
- תרופות מרשם ותרופות הנמכרות ללא מרשם.
- ארס חרקים עוקצים כגון דבורים, צרעות ונמלי אש.
- מזונות, ובמיוחד מזונות עתירי חלבון, שהנפוצים ביותר הם דגים, אגוזים, פירות, חיטה, חלב, ביצים ומוצרי סויה.
- תוספי מזון כגון סולפיטים.
- עירוי דם או מוצרי דם.
- חומרים רבים אחרים כגון לטקס.
- צבעים וחומרי ניגוד המשמשים במהלך בדיקות רדיולוגיות או בדיקות רפואיות.
אנשים הסובלים מאסטמה, אקזמה או קדחת השחת רגישים מעט יותר לתגובה אנפילקטית, בהשוואה לאנשים שאינם סובלים ממצבים אלו.
פניה לקבלת טיפול רפואי
כאשר אדם חווה תסמיני תגובה אנפילקטית, עליו לפעול במהירות. אנפילקסיס הוא מצב חירום רפואי הדורש טיפול מיידי בחדר מיון של בית חולים, בו נמצא האדם במעקב צמוד ומקבל טיפולים מצילי חיים.
אם הנפיחות מתפתחת במהירות, ובמיוחד אם התסמינים מתפרצים בפה או בגרון והאדם חווה קשיי נשימה או סחרחורת, יש להזמין אמבולנס. בעת ההמתנה לאמבולנס, יש לשמור על רגיעה על מנת שלא להחריף את ההתקף, ולהשתמש במשאף או בערכת חירום הניתנת לאנשים הנמצאים בסיכון להתקפי אלרגיה קשים.
כשהאמבולנס מגיע, ככל שהדבר אפשרי, האדם הנפגע מהתקף האלרגיה, או אנשים בסביבתו, צריכים ליידע את אנשי הצוות הרפואי אלו תרופות צורך הנפגע, ולפרט את היסטוריית האלרגיה שלו.
טיפול מניעה
ניתן למנוע התקפי אלרגיה חריפים, עם נקיטה באמצעי מניעה הכוללים צעדים שונים:
הימנעות מחשיפה – אם אדם יודע לזהות את הגורם לתגובה, עליו להימנע מחשיפה נוספת, ולצרוך אנטיהיסטמין.
אביזרי מניעה – אם אדם חווה צפצופי נשימה או קשיי נשימה, עליו להשתמש במכשירי שאיפה או בתרופות שאיפה המרחיבות את דרכי הנשימה.
תסמיני עילפון או סחרחורת – במצבים אלו יש לשכב ולהרים את הרגליים גבוה יותר מהראש כדי לסייע בזרימת הדם למוח.
הזרקה – אם אדם מצויד בערכת אפינפרין, עליו להזריק לעצמו את החומר או שאדם אחר יתן לו את הזריקה, המספקת מינון אפינפרין, תרופת מרשם שמשנה במהירות את התסמינים החמורים ביותר של אנפילקסיס.
החייאה – אנשים שנמצאים עם אדם שחווה התקף אלרגיה קשה, צריכים לבצע תהליך החייאה אם נראה כי נשימתו נעצרת או שאין לו דופק.
טיפול רפואי
העדיפות הראשונה היא לקבל טיפול חירום רפואי בחדר המיון על מנת להגן על דרכי הנשימה ולשמור על לחץ דם תקין. צוות רפואת החירום יוודא כי נתיב האוויר של האדם הנפגע מההתקף פתוח, וכי הוא מקבל חמצן כראוי. חמצן יכול להינתן דרך צינורות לתוך האף או באמצעות חבישת מסיכת חמצן.
במהלך מצוקה נשימתית חמורה, יש צורך בהנשמה מלאכותית. במצב זה, צינור ממוקם דרך הפה אל מעברי האוויר כדי לשמור על נתיב האוויר פתוח. הצינור מחובר למכונת הנשמה המספקת חמצן ישירות לריאות. במקרים נדירים, מתבצע ניתוח פשוט על מנת לפתוח נתיב אוויר.
אם לחץ הדם נמוך באופן מסוכן, ניתנות תרופות להגברת לחץ דם, הכוללות החדרת קטטר תוך ורידי (IV) המשמש להענקת תמיסת מלח על מנת לסייע בדחיפת לחץ הדם. הטיפול התרופתי נקבע על פי ההיסטוריה הרפואית של האדם, ולעיתים יתכן שיהיה צורך להישאר בבית החולים לשם מעקב והמשך טיפול.
