מידע על אריזות מוצרים נועד להעברת מידע מיצרני מוצרי מזונות, מוצרים קוסמטיים ומוצרים רפואיים לתודעת הצרכנים. המידע מחולק לשלושה סוגים: רשימת מרכיבים, מידע תזונתי או כימי ומידע אודות היצרן שייצר את המוצר. בסעיף מיוחד מסופק אף מידע אודות גורם אלרגיות.
תוויות המרכיבים
אלו ממוקמות לפני או לאחר ציון מרכיבי המוצר, והן נושאות מידע המיועד לצרכנים החוששים מפני רכיבים אלרגנים. מידע זה חיוני לצרכנים עם רגישויות יתר ומסייע להם לקבוע אם מזון או מוצר מסוים בטוח עבורם לאכילה או לשימוש.
בעוד שרשימת הרכיבים מציינת את מרכיבי המוצר, במקרים מסוימים, לא כל המרכיבים רשומים ולא תמיד קיימת אפשרות לקבוע נוכחות אלרגנים מסוימים במוצר המוגמר. מרכיבים מסוימים עשויים להיות מתויגים באופן קולקטיבי כגון טעמים וצבעים, כלומר, מרכיב מסוים שעשוי לגרום לתגובה יכול להיכלל במוצר ללא ידיעת הצרכנים ומבלי שהתווית מצהירה על המרכיבים הפרטניים.
לכן סימונים אלרגנים על מוצרים להגנת הצרכן חייבים, על פי חוק, לציין נוכחות שמונה אלרגנים עיקריים, הגורמים להתרחשות של כ- 90% מתגובות רגישות היתר, באופן שניתן לזיהוי על ידי הצרכנים. דרישות אלו חלות בעיקר על מוצרי מזון ומוצרים אחרים כגון מזון לחיות מחמד, משקאות אלכוהוליים, תרופות ותוספי תזונה.
תיוג סימון אלרגנים
בנוסף לרשימת המרכיבים המצהירים על אפשרות נוכחות אלרגנים במוצרים, יש לציין גם את השם הכימי של המוצר. דוגמאות לתוויות המזהירות מפני נוכחות אלרגנים, הרשומות בין סוגריים מרובעים, משתנים בהתאם לסוג המוצר, ובדרך כלל מופיעים באופנים הבאים:
- “עלול להכיל [דגים]”.
- “מיוצר במתקן המשתמש או מעבד מרכיבים [ביצים / חלב וכו’].
- “מיוצר על ציוד שמעבד מוצרים המכילים [בוטנים / חלב וכו’].
- “מיוצר במתקן שמעבד [רכיבים אלרגנים מסוימים] אך אינו משתמש באותו ציוד”.
- “מיוצר בציוד משותף, או עשוי להכיל תרכובות אלרגניות שונות”.
סוג תיוג זה משתמש במונחים כגון “עשוי להכיל”, המכונה אף תיוג מייעץ או תיוג הגנתי, הנרשם בקפדנות. חברות שונות משתמשות בתיוגים שונים וחברות מזון או חברות קוסמטיקה ורפואה נדרשות להקפיד על ניקוי ציוד משותף והפרדה בין חומרים במהלך עיבוד המוצרים.
הדעה הנפוצה הרווחת בקרב צרכנים היא כי יצרנים משתמשים מדבקות אזהרה אלו כדרך להגן על עצמם מפני תביעה משפטית במקרה שמוצר מסוים גורם לתגובה, אך בדרך כלל אין זה המקרה שכן סוג זה של תווית צריך להיות בשימוש על ידי יצרנים בכל מקרה בו קיימת אפשרות, ולו הקטנה ביותר, שהמוצר עשוי להכיל אלרגנים כתוצאה מתהליך הייצור. זוהי השיטה היחידה בה יכולים יצרני מוצרים להודיע לצרכנים על אפשרות קיום אלרגן שאינו חלק מהמוצר הסופי ושעדיין עשוי להיות נוכח במוצר.
מידע היצרנים
צרכנים נדרשים להבין את ציון סימון האלרגנים ולא לפרשם בהבדלי ניסוח ולהסיק מהתוויות כי אלרגן מצוי במוצר, כשלמעשה המוצר אינו מכיל אותו. כל תוויות האזהרה מציינות את אותו מידע, ללא קשר למילים המדויקות בהם בוחרים היצרנים להתנסח. כולן מציינות את האפשרות כי אלרגן מסוים נמצא, או אינו נמצא בחלק מהמוצר הסופי. לכן יש להתייחס אל כל תוויות האזהרה באותה רמת טיפול, ללא קשר לניסוח.
יצרנים או מפיצי מוצרים צריכים לציין על אריזות המוצרים את כתובתם ומספר הטלפון שלהם ליצירת קשר, לצד רשימת המרכיבים. מידע זה ניתן למקרים בהם הצרכן מעוניין ליצור קשר עם היצרן במקרה של שאלות לגבי המוצר. בדרך כלל מבקשים צרכנים לברר אם מרכיבי המוצר ואופן עיבודו עשויים לגרור תגובה לאחר הצריכה או השימוש.
