אלרגיה לחתולים

מקורה של אלרגיה לחתולים היא לא בעצם פרוותו של החתול, כי אם גורמים האלרגנים הנמצאים על הפרווה. גורמים אלה יכולים להיות קשקשים, ריר ושתן. כאשר הפרווה מתייבשת, חלקיקים אלה יימצאו באוויר.

הקשקשים של החתול, שהינם תאי עור מתים שמתחלפים, נחשבים לאלרגניים יותר מכיוון שהם קטנים מאשר אלה של הכלב ונמצאים באוויר לזמן ארוך יותר.

גורם נוסף אשר יכול לעורר אלרגיה, מקורו בחומר הנמצא בריר החתולים, וגם הוא נידף באוויר. אורך הפרווה לא משפיע על חומרת האלרגיה.

נראה כי לאלרגיה זו ישנו מרכיב גנטי וסיפור משפחתי. אלרגיה זו אינה שכיחה, הסטטיסטיקה מראה כי 5%-8% מכלל האוכלוסייה אלרגיים לחתולים.

מחקרים עדכניים הראו כי חשיפת ילדים ותינוקות למספר חתולים במהלך ילדותם יכולה למנוע או להפחית אלרגיה לחתולים בשלב מאוחר יותר בחיים.

אלרגיה זו לא מהווה סיכון מוות, אולם בתופעות הנלוות לה היא עלולה לפגום באיכות החיים. ללא טיפול הולם, יהיה לפעמים על בעלי האלרגיה להימנע מגידול חתולים באופן מלא.

אלרגיה לחתולים – תסמינים

חלק מהתסמינים יכללו גרד באף, עיניים דומעות ומגרדות, נפיחות מסביב לעיניים, אף מנוזל, התעטשויות, וכן אלרגיה בעור (גירוי בעור או פריחה).

התסמינים יופיעו במקרים של מגע הדוק או שהייה במבנה סגור יחד עם החתול. תסמינים של אלרגיה לחתולים יכולים להשתנות מאדם לאדם ביחס ישיר לגודלו של החתול. ככל שהחיה תהיה גדולה יותר, כך חומרת התסמינים תהיה גדולה יותר. בדרך כלל, אנשים אשר סובלים מאסטמה או אקזמה, יהיו בסיכון גדול יותר לסבול מאלרגיות נוספות, כמו אלרגיות לחתולים.

אבחון אלרגיה זו ייעשה באמצעות מבחן עור אשר יכלול גורמים אלרגניים שונים ובדיקת השפעתם על האדם, בתנאי מעבדה. תסמיני האלרגיה יכולים להתפרץ זמן ממושך לאחר החשיפה לחתולים, לפעמים דווקא אצל אנשים אשר גרים עם חתול, ולפעמים אף עשרות שנים לאורך מהלך החיים.

כמו כן, האלרגיה יכולה להתפרץ לאחר תקופת רגיעה. בדרך כלל, כאשר תסמיני האלרגיה מופיעים, יש לטפל בהם. ללא טיפול תרופתי או מניעתי, תסמיני האלרגיה לא יתמתנו ואף עלולים להתגבר. קשיי נשימה חריפים וריכוז חמצן נמוך בדם הינם התסמינים הקיצוניים למצב זה.

דרכי הטיפול

באלרגיות חריפות, כאשר התסמינים מפריעים מאד למהלך החיים התקין, רצוי להימנע מגידול חיית מחמד בבית. אולם כאשר התסמינים מתונים, אפשר לנסות לנקות אחר החתול ופרוותו הנושרת על ידי שאיבת אבק באופן עקבי ושטיפת הבית. שטיפת החתול וחפיפת פרוותו לעיתים קרובות גם היא יכולה לעזור. מעבר לכך, אצל חתולות, הרכב הריר שונה מאשר זה של חתולים ונחשב לפחות אלרגני.

במקרה הצורך, אפשר להיעזר בטיפול תרופתי וזריקות נגד רגישות מערכת החיסון. זריקה נגד אלרגיה נחשבת לטיפול אימנותרפי, וניתנת פעם בשבוע למשך מספר חודשים, כאשר לאחר מכן הזריקה יכולה להינתן פעם בחודש. לזריקות יש 30% סיכוי לרפא את אלרגיית החתולים.

הזריקות מכילות את אותם חלבונים מעוררים אלרגיה אשר נלקחו מפרוות החתול ואמורות לפתח סבילות למחוללי האלרגיה. טיפול זה הוא ארוך ודורש השקעה רבה אולם הוא יעיל ובטוח. טיפול נקודתי בסימפטומים כמו שיעול ונזלת יכולים להיות מטופלים באמצעות תרסיס לאף המכיל סטרואידים.

ראו גם:
אלרגיה לעקיצת דבור

אתר המרכז לאלרגיות הוקם במטרה להעניק לגולשים אפשרות ללמוד ולמצוא תשובות לכל מה שקשור לאלרגיות- מידע על אבחון, טיפול והתמודדות עם כל סוגי האלרגיות.

תוכן עניינים

דילוג לתוכן