עוד מהעת העתיקה, התקיימו יחסים קרובים בין היונים לבין בני האדם. יונים הן הציפורים הנפוצות ביותר בסביבה, בערים ובחצרות. לעיתים מחזיקים אותן אנשים כחיות מחמד, ובעבר הן שימשו אף לתפקידים צבאיים.
היום, קוסמים ומארגני אירועים משתמשים בשירותיהן המרהיבים.
במקרים הפחות אטרקטיביים, ובניגוד לסמל השלום הקלסי, יונים נוטות להופיע פתאום וביום בהיר על אדן החלון או על המרפסת, לשם מנוחה רגעית ממסען במקרה הטוב, או לשם קינון, במקרה מורכב יותר.
הן אולי נראות חמודות ולא מזיקות, אך אלרגיה לקשקשי נוצות יונים ולצואת יונים, עלולה להוות סיכון בריאותי חמור. זוהי אלרגיה נדירה והטיפול בה מורכב בדרך כלל מתרופות מרשם הניתנות על ידי רופא מיומן. תסמיני האלרגיה ליונים כוללים אסתמה, נזלת אלרגית, דלקת ריאות ורגישות יתר.
הגורמים לרגישות
אלרגיה ליונים היא תגובה שלילית של המערכת החיסונית בגוף לנוכחות של יונים. אלרגיה זו מתבטאת בדרך כלל בתסמינים על העור כתגובה למגע של נוצות או צואת יונים. המערכת החיסונית מייצרת נוגדני אימונוגלובינים והיסטמין כתגובה למגע עם האלרגן. התסמינים הפרטניים אשר עלולים להופיע משתנים במידה ניכרת בקרב מטופלים והם נעים בין תסמיני עור ותסמינים נשימתיים קלים עד חמורים.
לעיתים מתרחשת רגישות יתר המכונה אלרגיה, והיא מתרחשת כתוצאה מחשיפה חוזרת ומתמשכת לנוצות, לשלשת ואבק נוצות. השאיפה המתמדת של קשקשי יונים יכולה לגרום לאסתמה כמו גם לתסמיני ירידה בנפח הריאות.
אנשים שעובדים באופן הדוק עם יונים, או מטפחים יונים כחיות מחמד, נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לפתח אלרגיה ליונים. פועלים חקלאיים, מגדלי ציפורים ומנהלי גני חיות נמצאים בסיכון תמידי לפיתוח אלרגיה זו.
תסמיני אלרגיה ליונים
תסמיני אלרגיה ליונים מתייחסים בדרך כלל לתסמינים רפואיים שונים הידועים למטופל. אך סימני האלרגיה מתייחסים לעיתים קרובות לסימנים אותם יכול רק הרופא לאבחן. התסמינים הנפוצים כוללים נזלת, גרודים וגירויים באף, עיניים דומעות, אדומות, כואבות, מגרדות ונפחות, וגירויים וגרודים בגרון.
תסמיני נזלת אלרגית
נזלת אלרגית מתבטאת באוסף של תסמינים המתרחשים כתגובה לקשקשי יונים, והם מעובדים באמצעות הנשימה. תסמינים אלו מופיעים בעיקר על האף והעיניים ומחקים תגובות לקדחת השחת. בין היתר, כוללים התסמינים עיניים דומעות, עיגולים שחורים תחת העיניים, נפיחות בעיניים, שיעול, כאב גרון, עייפות וכאבי ראש.
טיפול באלרגיה ליונים
יש להימנע ממגע עם האלרגן ומהחשיפה לגורמי הרגישות, כקו טיפול ראשוני. בנוסף, אנטי היסטמינים, מרחיבי סימפונות לתסמיני אסתמה מטפלים באופן הטוב ביותר באלרגיה זו. הטיפול משתנה בין המטופלים, בהתאם לסוג תסמיני האלרגיה, ההשפעות על מערכות הגוף וחומרת התסמינים – הטיפולים הנפוצים הם:
אנטיהיסטמינים – משמשים לטיפול בנזלת אלרגית ועוד מספר בעיות עור.
תרסיסי אף – מטפלים גם הם בנזלת.
סטרואידים – למריחה על העור.
טיפות עיניים – לטיפול בדלקת לחמית.
תרופות אסתמה – תרופות דוגמת אגוניסטים בטא לשאיפה וסטרואידים לשאיפה, כאשר התובה מתבטאת בתסמינים דמויי אסתמה.
סטרואידים אוראליים – לטיפול קצר בתגובות אלרגיות מתונות במיוחד או לטיפול בבעיות עור.
דרכים אחרות להתמודדות
הדרך הטובה ביותר לטיפול באלרגיות ליונים היא הימנעות מחשיפה אליהן על מנת שלא להחמיר את הרגישות. לכן, אנשים הסובלים מאלרגיה זו צריכים להימנע מכל מגע ישיר עם יונים. אם לא קיימת אפשרות כזו, אנשים אלרגיים צריכים להקטין ככל הניתן את חשיפתם לחומרים האלרגנים.
אם אדם עובד עם יונים או מחזיק אותן בביתו, יש לנקות את הכלובים לעיתים קרובות על מנת להקטין את שחרור הקשקשים לאוויר. אין להחזיק כלוב עם יונים בחדר השינה של אדם אלרגי, ויש ללבוש כפפות ומסיכה בעת הטיפול בהן.
אלרגיה ליונים שאינה מטופלת עלולה להתפתח למצב חמור יותר ולגרום לבעיות בדרכי הנשימה כתוצאה משאיפה חוזרת ונשנית של חלקיקים אורגניים. זהו מצב נפוץ יחסית ועלול להוות סכנת חיים.
האלרגיה עלולה להתפתח לתסמיני ריאות ובעיות בזרם הדם. בנוסף, עלולה האלרגיה להיות מסוכנת או כרונית ולהתפתח במשך שנים רבות. אנשים שאובחנו עם אלרגיה כרונית ליונים ייאלצו להימנע כליל מכל חשיפה אליהן.
היסטוריה של תגובות רגישות יתר ואלרגיה צריכה להיות מטופלת באמצעות נקיטת צעדים רבים ככל הניתן על מנת להפחית את המגע עם האלרגנים ולהתייעץ עם הרופא בעת פיתוח סימני שיעול כרוני או אי סבילות פעילות גופנית. אין להתעלם מסימנים מוקדמים, היות ולעיתים, עד שהם יתפתחו לתסמינים מתקדמים, עלול המצב להיות מאוחר מידי.
