עישון הוא אחד הגורמים הנפוצים להתפתחות אלרגנים. העישון נקשר לשורה שלמה של מחלות כמו דרמטיטיס (המתבטא בדלקת עור אלרגית כמו אקזמה במהלך הינקות), נזלת אלרגית (הנובעת מקדחת השחת למשל), אלרגיות למזון, ואסטמה. אין תמימות דעים בין החוקרים באשר לסיבות הקשר בין עישון לאותן מחלות אלרגניות, ולכן נושא זה ממשיך להיחקר.
עובדות ידועות מקשרות בין עישון פעיל ונזלת או דרמטיטיס בילדים. במדינות שבהן העישון היא תופעה שכיחה, חלק משמעותי ממחלות האלרגיות יוחסו לעישון. כמו כן, גם עישון פסיבי קשור לעלייה מתונה בסיכון לדלקת עור ונזלת אלרגית. בקרב ילדים ובני נוער נצפה קשר משמעותי בין עישון אקטיבי ופסיבי ונזלת ודלקת עור, ואף לאלרגיות למזון.
מחלות אלרגניות ועישון פאסיבי
מערכת החיסון האנושית היא מורכבת מאוד, וכוללת סוגים רבים ושונים של תאים המבצעים פעולות שונות במטרה להגן על הגוף מפני פולשים. תגובה אלרגית, היא למעשה, מפל אלרגיות אשר מופיעות בדרך כלל מגיל ינקות.
תגובת שרשרת זו מתחילה עם דלקת עור אלרגית (כמו אקזמה) במהלך הינקות, מתקדמת לנזלת אלרגית (קדחת השחת לדוגמא) ואלרגיות למזון, ולבסוף אסטמה. כל המחלות הללו הן חלק ממצב מתמשך, אשר בו הגוף פועל נגד עצמו. מחלות אלו הינן שכיחות, כך שנזלת משפיעה על 20% מהאוכלוסייה באירופה ובארצות הברית; דלקת עור אלרגית גם היא משפיעה על 20% מהילדים במקומות רבים.
ילדים נמצאים בסיכון מיוחד לפגיעה ריאתית בעקבות עישון פאסיבי. כמו כן, עישון פסיבי מחמיר את מצב האסטמה בבני נוער, ועלול לגרום ל 26,000 מקרים חדשים של אסטמה בכל שנה.
העישון קשור גם למאות אלפי זיהומים הפוגעים בדרכי הנשימה התחתונה בתינוקות מתחת לגיל 18 חודשים. זיהומים אלה בתורם עלולים להוביל לאלפי אשפוזים של ילדים בכל שנה. ילדים להורים מעשנים נמצאים פי ארבעה בסיכון לתסמונת מוות בעריסה.
ילדים שנחשפו לעישון פאסיבי נוטים יותר לסבול מצמצום תפקוד הריאות ומתסמינים אחרים של מערכת הנשימה, כגון שיעול, צפצופים בנשימה וליחה עודפת. ילדים עם אלרגיות וגודש באף שנחשפו לעישון טבק נמצאים בסיכון גדול פי שש, בהשוואה לאחרים, לזיהומים מתמשכים באוזן התיכונה הדורשים התערבות כירורגית.
מחקרים תומכים
סקירה שיטתית ומטה-אנליזה נערכו במטרה להעריך את ההשפעה הפוטנציאלית של העישון הפאסיבי על מחלות אלרגיות בשלבים שונים של הילדות. מטה אנליזה זו כללה 79 מחקרים פרוספקטיביים, אשר עסקו בחשיפה לעישון פסיבי לאחר הלידה.
הממצאים הראו כי עישון פאסיבי היה קשור ל- 30% עד 70% סיכון מוגבר לאירוע אסטמה (אשר התבטא בצפצופים). ההשפעה החזקה ביותר נמצאה כתוצאה מעישון של האם לאחר הלידה על מחלות אלרגיות בילדים עד גיל שנתיים.
גם מחקרים נוספים מצאו קשר בין אסתמה לעישון פאסיבי, בקרב ילדים שנחשפו באופן פסיבי לעשן סיגריות. השוני במחקרים אלה היה כי הם לא היו מחקרים ארוכי טווח. במטה-האנליזה משנת 1998 נמצא שאם אחד מההורים מעשנים, הסיכון לאסטמה בילדות גדלה בכ-40%, בעוד שבקרב תינוקות לאימהות אשר עישנו לאחר הלידה, שכיחות מקרי האסתמה או הצפצופים לפני גיל 6 תיצפה בקרב 30% מהילדים.
סקירה אחרונה שיטתית יותר (משנת 2007) מצאה כי חשיפה לעישון ביתי חשפה את הילדים לסיכון מוגבר של 33% לאירוע אסטמה. בשנים האחרונות נוספו עוד ועוד ראיות אשר קשרו את נזקי העישון הפאסיבי למגוון מחלות אלרגניות, כאשר שיטת המחקר הייתה בעיקר של מעקב אחר הילדים. ההמלצות הנובעות ממחקרים אלה הינן חד משמעיות, לגבי הצורך למנוע מהילדים את החשיפה לעישון ההורים, הן בשנות הילדות המוקדמת והן בשנות הבגרות.
