רגישות יתר לעקיצות כינים

כינה הינה חרק זעיר, סוג של טפיל מוצץ דם. הידבקות בכינמת נפוצה יותר בקרב ילדים, בפרט בעלי שיער ארוך. עם זאת, אף אחד לא חסין. הכינים עוברות מאדםרגישות יתר לעקיצות כינים לאדם כשהן הולכות בין ראשים צמודים, תוך חיפוש אחר מרחב מחייה נוסף. לטפיל אין יכולת תעופה ולכן לא יכול להדביק דרך האוויר. איסוף השיער בצורה של צמה מקטין את הסיכוי להדבקה. עקיצה איננה עניין נעים ביותר. אך עולה השאלה האם רגישות יתר לעקיצות כינים עשויה להתפתח. ואם כן, מה ניתן לעשות ואיך לטפל.

כיצד מאבחנים הידבקות בכינמת?

על מנת לזהות הידבקות בכינמת יש לאתר כינים חיות או ביצים. דגש חשוב – לאחר טיפול וחיסול הכינים עדיין נשארות ביצים דבוקות לראש. יש תכשירים שיכולים לקטול גם אותן. לאחר טיפול, צפויים כמה חודשים שבהן עדיין הביצים דבוקות לשיער שהולך וצומח כך שהן מתרחקות מהקרקפת. הימצאותן כבר לא מעידה על כינמת ואם אין גירוד, אין סיבה לדאגה.

את הכינים החיות ניתן לזהות על עור הקרקפת, תוך סיוע במסרק. מומלץ לרכוש מסרק צפוף, בעל שיני מתכת. כך ניתן לא רק לזהות את הטפיל אלא גם להסיר אותו. ב-10 – 20 אחוז מהמקרים, זה פותר את הבעיה. במידת הצורך, לאחר מכן ניתן להשתמש בחומרים קוטלי כינים שנחשבים לבטוחים לשימוש.

מהי רגישות יתר לעקיצות כינים וכיצד היא באה לידי ביטוי?

בספרות הרפואית אין מידע רב המעיד על כך כי רגישות יתר לעקיצות של כינים הינה עניין נפוץ. למעשה, רגישות ואלרגיה כלפי עקיצות, יותר נפוצה לאחר עקיצות של חרקים, דבורים וצרעות. על פי ההערכות, מרבית האנשים, כ-80 אחוזים, סובלים בשלב כזה או אחר של החיים מהדבקה בכינמת. הכינים עוקצות את עור הקרקפת, ולעתים את אזור הצוואר בקרב בעלי שיער ארוך, על מנת להתקיים מהדם. כל כינה עוקצת בקירוב 4 עד 5 פעמים ביום למשך כל חייהן (פרק זמן שנמשך בדרך כלל לא יותר משבועיים עד שלושה). התגובה הנפוצה הינה תחושה של עקצוץ וגירוד מקומי.

רגישות יתר לעקיצות של כינים עשויה לבוא לידי ביטוי בתחושה יותר מפושטת של גרד. כאשר הגירוד הופך בלתי נסבל, אפשרי כי הנעקץ יתגרד עד זוב דם. תחושת אי הנוחות תגבר ועלולה להביא לגירוד עד כדי הזדהמות של האזור. במקרים הנדירים שבהם תתפתח אלרגיה, אפשרית גם השפעה על קצב הלב או קשיי נשימה. חשוב לציין כי נדיר מאוד שדבר כזה יקרה. על פי המחקר, אפילו יתר מאשר הסבל מעקיצות הכינים קיימת אי נוחות חברתית. כלומר, סטיגמה שטוענת כי כינמת מלמדת על לכלוך, זוהמה, הזנחה כללית. כל אלה, אגב, הם מיתוסים מופרכים ותו לא. בישראל, כמו מרבית מדינות העולם המפותחות, למרות הטיפול לכינמת, לא הצליחו לחסלה לחלוטין.

תכשירים שיכולים לטפל בשורש הבעיה

מכיוון שהגירוד עצמו איננו מסוכן, פחות מקובל להשתמש בחומרים מרגיעים, שנועדו להפחית את הגירוד. עם זאת, משווקים מגוון פתרונות שמצליחים לבער את הכינים ולחסל אותן. חלק מהתכשירים מצליחים להשיג את התוצאה הרצויה אפילו לאחר טיפול חד פעמי. חומרים כימיים וותיקים, המכילים פרמטרין נחשבים ליעילים גם בקרב ילדים צעירים. קיימת טענה כי חומרים כאלה מאבדים את יעילותם שכן הכינים הופכות ליותר עמידות. חלופות אפשריות הינם תכשירים המבוססים על ריסוס של חומרים חזקים יותר, שעלולים לפעמים לגרום לתחושת צריבה. הכינים פחות עמידות לכך. כמו כן משווקים שמנים שנחשבים לדוחי כינים וכן תכשירים כדוגמת דימטיקון (חומר שמכיל סיליקון וחונק את הטפיל).

רגישות יתר לעקיצות כינים
אתר המרכז לאלרגיות הוקם במטרה להעניק לגולשים אפשרות ללמוד ולמצוא תשובות לכל מה שקשור לאלרגיות- מידע על אבחון, טיפול והתמודדות עם כל סוגי האלרגיות.

תוכן עניינים

דילוג לתוכן